השפעת פריון ילודה על כלכלת ישראל – נתוני יסוד ותחזיות

הנתונים שתמצאו מטה נלחקו מפרסומי OECD, מפרסומים של גופים רשמיים (הלמ"ס, בנק ישראל) ומכוני מחקר אקדמיים של ישראל. התחזיות – שלי, ואם יש שאלות, נא לכתוב ל-2kids.org.il@gmail.com.
חשוב: הנתונים על ציוני PISA נכונים לנובמבר 2019. בתחילת דצמבר 2019 פורסמו תוצאות המבחנים שנערכו ב-2018. את הסקירה הראשונית תמצאו במאמר זה. לא היה שיפור לעומת 2015. אשתדל לעדכן פוסט זה.

 

1. TFR-Total Fertility Rate (פריון ילודה) ויחס הגילים באוכלוסייה:
ישראל לעומת OECD

  • TFR, דהיינו מספר ילדים לאישה ממוצעת במהלך חייה, הוא 3.1 בישראל, 1.7 ב-OECD.
  • עקב פערי TFR, שיעור נתמכים צעירים (גילי 15-0) בישראל הוא 28% באוכלוסייה, וב-OECD ממוצע- 18%.
  • שיעור המפרנסים (גילי 64-16) –61% באוכלוסייה שלנו, ו-66% ב-OECD.
  • אצלנו לכל נתמך צעיר יש 2 מפרנסים, כשב- OECD יש 3.6. אבל משום שאצלנו בני 21-18 מגויסים לשירות חובה, ז"א אינם מפרנסים, אלא ממשיכים להיות נתמכים, אצלנו לכל נתמך צעיר יש כ-2 מפרנסים (ראו נספח).

התחזית: אצלנו רמות TFR במגזרים שונים נעות בין 7.1 (חרדים, בדווים דרומיים) ל-2.2 (יהודים לא דתיים, נוצרים). אם כל מגזר ישמור על דפוסי ילודה של היום, ב-2035 נגיע ל-TFR ממוצע של 3.5, וב-2055 – 4.0. לכל נתמך צעיר יהיו פחות ופחות מפרנסים, ויקטנו המשאבים הזמינים לדור הצעיר.

2. השקעת משאבים בחינוך

  • אנו בין 5 הגבוהים ב-OECD בשיעור התמ"ג המוקדש לחינוך, וכשמנטרלים את ההוצאות לביטחון – אנו הראשונים.
  • אנו בתחתית OECD בהשקעה לתלמיד: למרות שכלל ילדי הגיל הרך מקבלים 150% מממוצע OECD, ילד אחד מקבל 50% לעומת חברו ב-OECD; לעומת ממוצע OECD, תלמיד בי"ס חובה מקבל 85% , בהשכלה גבוהה –72%.
  • אנו מעל OECD בשיעורים ממוצעים של הוצאה פרטית: בי"ס חובה – 19% מול 17%, בהשכלה גבוהה – 44% מול 32%.
  • בכסף פרטי, החמישון העליון מוציא על שיעורי עזר, חוגי העשרה ואבחונים פי-9 יותר מהחמישון התחתון.
  • מאחר ומפרנס ישראלי ממוצע מייצר 70% ממה שמייצר חברו ב- OECD, ולנתמך צעיר ויש לנו 2 מפרנסים לעומת 3.6 ב-OECD, תלמיד ממוצע שלנו אמור לקבל רק כ-40% ממה שמקבל מקבילו ב- OECD. בפועל אנו מתאמצים ונותנים לילדינו יותר מ-40% אלה (ראו לעיל: בגיל הרך – 50%, בבית-ספר – 85%).

3. מורים

  • מורי ישראל מדורגים, לפי כישוריהם, במקום 28 מתוך 34 מדינות OECD, ובמקום 29 בחשבון.
  • ציון הבגרות הממוצע בלשון ובחשבון של מורינו בני 33-20 – נמוך מהממוצע לבני גילם בישראל (שגם הוא נמוך מממוצע OECD). מ-2007 עד ל-2017 ציונים אלה ירדו (על אף שעלו ב-2014-2013).
  • ציון פסיכומטרי ממוצע של המתקבלים ללימודי הוראה הוא הנמוך במערכת השכלה גבוהה שלנו: ירד מ-516 ב-2011 ל-488 ב-2018. עקב ביקוש רב למורים, רבים מתקבלים ללימודי הוראה בלי מבחן פסיכומטרי כלל.
  • משך 40 השנים האחרונות שיעור פרופסורים באוכלוסייה כללית ירד ב-60%; היחס פרופסור/סטודנט ירד ב-32% בשנים 2014-1999.

התחזית: לאור גרעון מתמשך בתקציב המדינה, אין צפי להגדלת תקציב להשכלה גבוהה בכלל ולהכשרת מורים בפרט; עקב עליה בשיעור תלמידים, יעלה הביקוש למורים. לכן לא סביר שכוח הוראה ישתפר.

4. הישגים לימודיים של ילדינו*

  • ב-PISA (מבחנים בינלאומיים בחשבון, מדע וקריאה לבני 15) אנו פחות ממוצע OECD ואף מכמה מדינות נכשלות.
  • משרד החינוך מצא קשר ישיר בין השקעה כספית לתלמיד, מחד, לציוניו ב-PISA, מאידך.
  • ב-2015-2012 גדל תקציב החינוך ב-35%. אבל מתוך 600 הנקודות האפשריות, עלו ציוני תלמידינו רק ב-13 נקודות במדע (מ-454 ל-467), ב-28 נקודות בחשבון (מ-442 ל-470) וב-40 נקודות בקריאה (מ-439 ל-479).
  • בישראל, הפערים בציוני PISA בין תלמידים חזקים לחלשים הם הגבוהים ב- OECD. לא כי החזקים שלנו הכי טובים (הם בשליש התחתון של 5% כאלה בכלל המדינות), אלא כי 5% החלשים שנו הם הגרועים בין החלשים של OECD.
  • OECD מצא: תלמיד שנכשל באחד או יותר מבחני OECD, סביר שיתקשה במקום עבודה מתקדם. אצלנו 32% נכשלו בחשבון, ב-OECD רק 23%; אצלנו נכשלו במדע 31%, ב-OECD רק 21%;  אצלנו נכשלו בקריאה 27%, ב-OECD רק 20%. אצלנו 20% נכשלו בכל 3 מבחנים, ב-OECD רק 13%. אצלנו, מהערבים נכשלו 45%, מהיהודים –12%. אם כוללים חרדים, אנו יורדים עוד יותר בהישגים: הם, 23% מכלל תלמידינו, קיבלו פטור מבחינות PISA, כי לא למדו מקצועות ליבה. בכל יתר המדינות לא נבחנים עד 5%.
  • ככול שהורים עשירים יותר, כך עולים הישגי ילדיהם בבית-ספר (הסיבה – ראו "השקעה משאבים בחינוך" לעיל).
  • כבר בגיל הרך ילדי עניים מפגרים באוצר מלים ובמדדים התפתחותיים אחרים.

תחזית:  מאחר ואצלנו העניים מולידים יותר מהעשירים, בעתיד יגדל שיעור חלשים באוכלוסיית תלמידים. לכן יירד הציון הממוצע של כולם ויתרחב פער ההישגים בין עשירים לעניים.

*לפי נתוני PISA 2015.

5. מיומנויות עבודה ופריונהּ

  • לדעת מומחים, הן שלנו והן של OECD, מיומנויות של מבוגרים נקבעות בעיקר על-ידי הישגים לימודיים בילדותם.
  • עשרות שנים אנו מפגרים לעומת 7 המדינות המתקדמות (G7) בפריון עבודה. הפער הולך ומתרחב: מ-$5.4 לשעה ב-1974 ל-$18.3 ב-2017 (PPP$ ב-2010). שיעורי הצמיחה השנתיים היו 1.26% אצלנו מול 1.69% אצל G7.
  • אנו מפגרים גם לעומת הממוצע של 18 מדינות מובילות ב- OECD. ב-2018, הפיגור היה 38% לשעת עבודה, ופיגור לנפש היה "רק" 30%, כי בישראל עובדים שעות רבות יותר.
  • לישראלי ממוצע בגיל עבודה יש מיומנויות נמוכות במבחן הבינלאומי PIAAC (קריאה, חשבון, מחשבים). המיעוט אצלנו מיומן ברמה עולמית (היי-טק, ביו-טק, אקדמיה), אבל הרוב – ברמה ירודה. הנה יחס מיומנויות בין ישראל לממוצע OECD, לפי עשירונים של רמת מיומנות ב-2015. ככול שיורד העשירון, כך מתרחב הפער לרעתנו:
    אנו בעשירוני PIAAC
  • פערי מיומנויות מתבטאות בפערי שכר ומיסוי. עשירונים 5-1 לא משלמים מס הכנסה, 9 ו-10 משלמים יחדיו 92% מכלל מס הכנסה.
  • מיצינו את הפוטנציאל של כוח-אדם שמסוגל לעבוד בהיי-טק, כי רק כ-9% מעובדינו יודעים אנגלית ומתימטיקה ברמה הדרושה שם, ורוב מ-9% אלה כבר עובדים בהיי-טק.
  • אצלנו, השיעור בתמ"ג של תקציב להכשרת מבוגרים – כרבע לעומת OECD, ובמגמת ירידה.
    תחזית: רק אם יעלו ארצה הרבה עובדים מיומנים, כמו שקרה ב"העלייה הגדולה" של שנות ה-90, תעלה מיומנות העבודה הממוצעת ויעלה תמ"ג לנפש.

6. ירידת משכילים מהארץ

  • מכלל בעלי תואר שלישי במתמטיקה, במחשבים, בהנדסת חומרים, ובאווירונאוטיקה – חיים בחו"ל, בהתאמה: 24.1%, 19%, 18%, 17%. כך גם כ-15% של בעלי תואר שני.
  • שיעור היורדים מכלל המומחים עלה בהדרגה מ-4.6% ב-2013 ל-5.8% ב-2017, ובמספרים – מ-26,012 ב-2012 עלה עד 30,007 ב-2015.
  • ב-2014, למשכיל 1 שחזר ארצה היו 2.6 שירדו, וב-2018 ירדו כבר 4.6.
  • ב-2006, 9.8% מרופאינו עבדו בארצות OECD, וב-2016 – כבר 14%.

תחזית: תרד המיומנות הממוצעת של עובדינו, כי מחסור במשאבים להעסקה באקדמיה מגביר את בריחת המוחות ממנה, ונטל מס כבד על העשירים, ז"א המשכילים והיצרניים, מניע אותם לרדת מהארץ.


נספח: ככול שעולה הילודה, כך יורדת כמות המשאבים, הן הציבוריים והן הפרטיים, הזמינים לכל ילד:

Country (top 4 by TFR & OECD)

TFR (Total Fertility Rate) Providers per one young dependent

Israel

3.11

2.05

Mexico

2.15

2.49

Turkey

2.07

2.71

Ireland

1.88

3.03

OECD    (average)

1.66

3.65

ברמה ארצית: פחות מפרנסים – תקציב ציבורי מצטמק;
יותר ילדים – קטֶנה פרוסת התקציב המצומק המגיעה לכל ילד.

ברמה משפחתית: כל ילד נוסף מקטין את יכולת משפחתו להשלים בכספה הפרטי את מה שהחינוך הציבורי הדל אינו מסוגל לתת לילדיה.

 

למה התכוון הפרופסור טרכטנברג ב-18.11.2018?

בכנס של הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה (18.11.2018, אוניברסיטת ת"א) הדובר המרכזי היה הפרופסור מנואל טרכטנברג: "ישראל 2050 – אתגרי יסוד בפני הכלכלה והחברה בישראל". הוא הרצה 28 דקות, דוברים אחרים – לא יותר מ-9 דקות.
טרכטנברג הציג נתונים שידועים, לדעתי, לכל מי שחוקר ילודה. ציפיתי לשמוע, כיצד הוא מפרש נתונים אלה ומה מציע לעשות. במהלך ההרצאה לא הצלחתי להבין זאת. גם צפייה חוזרת באתר הפורום (סרטון 7) לא עזרה.

לכן תמללתי – לעיונכם – את הקטעים שבהם מביע טרכטנברג את עמדתו. פסחתי על מה שידוע לכול, ציינתי זמן מתחילת ההרצאה, הוספתי את הערותיי באדום, ובסוף – את דעתי על ההרצאה. ההדגשות – שלי.
אם ישנה פרשנות אחרת לדברי הפרופסור טרכטנברג – אשמח לדון בה.
= = = = = = = = = = = = = =
5:00. הגידול באחד המשאבים קריטיים – אוכלוסייה – ממריץ את הצמיחה הכלכלית, זה מביא את העלייה ברמת החיים [לא נכון: לשמירה על רמת חיים (לדרוך במקום") יש להעלות את התל"ג ב-% של גידול אוכלוסייה + 2% מדי שנה לחידוש תשתיות], זה מעודד, בתנאים מסוימים, את הגדלת האוכלוסייה [בניגוד למטרת הפורום שלנו].

12:50. גידול האוכלוסייה כשלעצמו אינו דבר רע. שיעור פריון משמעותי מעל replacement rate אינו דבר רע??. הוא סימפטום של חברה בריאה, של חוסן, של חוזק המשפחה, חוסן הקהילה, של אופטימיות [וגם בורות  ואנוכיות -ראו Tragedy of the Commons]. אם אתה עושה ילדים – ואני לא מדבר על אוכלוסיות שוליות [?? בקרוב יהיו למחצית האוכלוסייה]לי יש 4 נכדים, ברוך השם,  ויד נטויה… לא צריך לספר לכם, מי הבנות שלי [יש לו 3], וזה אומר משהו על ההסתכלות שלהן אל העתיד. וגם משק שמתבסס על חדשנות, על יצירתיות – הוא ניזון על אנשים צעירים, על דחף [וגם גורם לאבטלה ולמשבר דיור].
15:30. מדינה מעודדת ילודה, אך לא מספקת תנאים לכך [אם אין כסף לספק תנאים, מדוע לא להפסיק לעודד?]. ב-1985 החלה הקטנת חלקה של המדינה במימון השירותים. מטילים זאת על האוכלוסייה, על ההורים [80% ממשקי-בית צורכים יותר מסים מאשר משלמים אותם].
17:30. מאז המחאה החברתית הובלתי מאבק לגני ילדים חינם בגיל 4-3. אבל צריך לממן גם בגילים נמוכים יותר [על מה לוותר, כדי לממן מסגרות לגיל הרך?].

19:10. זה דטרמיניסטי שאיכות החינוך תירד[כי חסר כסף בכלל ולגיל הרך בפרט].

24:00. לדרוש מהמדינה: קחי אחריות על מה שעודדת 70 שנה… אבל חייבים גם להוריד פריון [אל מי מופנה "חייבים"? כיצד להוריד?].

25:00. אי אפשר לעצור בצורה דרסטית, ואני גם לא בטוח שזה כל-כך רצוי [איזה אסון יקרה אם כל הזוגות יסתפקו ב-2 ילדים?]. זה דורש שינוי בנורמות יותר משינוי במדיניות. אם מחר המדינה בטעות תבטל את קצבאות-ילדים וכל הסבסוד, שהוא בעצם עידוד של ילודה,  אתם חושבים שילדים שלנו יעשו פחות ילדים? לא. ואתם יודעים מה? טוב שכך. אני לא רוצה שהתנהגות תיקבע על-ידי עוד 150 שקל לחודש [מדוע לבטל רק 150 ₪ של קצבת-ילדים, כשכלל הסבסוד הציבורי לילד הוא כ-2,400 ₪ לחודש?]. נורמות! ומי משנה נורמות? לא ממשלה, וטוב שכך. את הנורמות משנות חברה אזרחית, עמותות, ורשתות חברתיות, והתקשורת צריכות לפעול לשינוי נורמות.

27:30. אני לא יודע, מה צריך להיות היעד שאנו צריכים לקבוע לעצמנו מבחינת גידול האוכלוסייה. אני לא רוצה שזה יתאפס. אני לא רוצה שזה יהיה אפס [מה רע בגידול 0?]. ואני מוכן לדבר על זה. אבל אנחנו צריכים לנהוג כאילו?? אנחנו רוצים את זה. אנחנו רוצים תהליך אסימפטוטי שהולך שמה.

                            מסכנותיי מהרצאתו של הפרופסור טרכטנבר
1. אינו יודע שהסבסוד הציבורי החודשי לילד אינו 150 ₪, אלא כ-2,400 ₪, וזאת משך 18 שנה.
2. אינו מבחין בין התמ"ג הכלל-ארצי (זה אכן עשוי לצמוח עם גידול האוכלוסייה) לבין התמ"ג לנפש (זה שקובע את רמת החיים).
3. אינו מצביע על מקורות המימון ליוזמותיו בתחום הרווחה.
4. אינו מנמק, מדוע "לא רוצה שזה [גידול האוכלוסייה] יתאפס" ומדוע "שיעור פריון משמעותי מעל replacement rate אינו דבר רע".

Sustainable Parenthood Bill – main points

  1. Definitions:
    a.Person – citizen or permanent resident.
    b.Subsidy – public money for education, health, payments & discounts related to a child.
    c.Subsidy Unit (SU) – half of the Subsidy to one child.
    d.Day – 10 months after this Bill becomes Law.
    e.Additional Child – one born after the Day to parents who on the Day already have 2 or more children.
  2. Subsidy to child born before the Day is not affected by this Law.
  3. Starting on the Day, a Person is entitled to SUs according to the number of children – he/she has on the Day:
    – has 0 children – entitled to 2 SUs;
    – has 1 child – entitled to 1 SU;
    has 2 or more children – not entitled to SU.
  4. Additional Child will use 2 or 1 of his parents’ SUs, and these will be subtracted from parents’ balance. [E.g. 2 SUs of a single mother will be used for her first child if the 2-nd parent is unknown or has no SUs left].
  5. Parents must pay the government controlled premium for Additional Child’s health insurance.
  6. Parents can buy education services for Additional Child, paying the government-controlled prices.
  7. Person can transfer his/her unused SUs to other Person.
  8. Means of family planning, including prevention and termination of pregnancy, are provided by the state for free.

TFR of 3.1 = ignorance, inequality & poverty

Israel's TFR (Total Fertility Rate – the number of children whom the average woman bears in her lifetime) is 3.1, while OECD’s 2nd highest TFR=2.2, and the average TFR=1.7. Here is the flowchart of what happens as the result of our excessive birthrate:

להמשיך לקרוא

סבסוד לילודה מופרזת פוגע בכולנו

ישראל גאה להימנות עם OECD, ז"א – עם מדינות מפותחות. אך זה כ-40 שנה תוצר לנפש אצלנו נמוך מזה של מובילות OECD, והפער מתרחב. להמשיך לקרוא

נובל-שנובל… המדע של הגויים לא מתאים לישראל

James Heckman, חתן פרס נובל לכלכלה, מצא: ככול שציבור יקדים להשקיע בילד (חינוכו, בריאותו, הדרכת הוריו) – כך בהשמך חייו יחזיר הילד יותר לציבור. המחקר שנערך בשנות ה-70 במשפחות של שחורים עניים בצפון קרוליינה, ארה"ב, כלל טיפול צמוד בכל ימי החול, עד גיל 5. הישגי המטופלים נמדדו עד שהגיעו לגיל 35. לילדים שגדלו היו השכלה, בריאות, תעסוקה וכישורים חברתיים טובים יותר במידה משמעותית לעומת קבוצת הביקורת:Heckman ROI education by age

הממצאים פורסמו בתחילת שנות ה-2000, ולפני כמה שנים ביקר הפרופסור HECKMAN בארץ והרצאה באוניברסיטת ת"א ביום עיון שהוקדש למאבק בעוני. את תמצית המחקר תמצאו ב-https://heckmanequation.org/assets/2018/09/F_ROI-Webinar-Deck_birth-to-three_091818.pdf

טוב, שמענו אותו. אך למה שגוי זה ילמד אותנו איך לגדל את ילדינו הרכים? "דו"ח ארגון המדינות המפותחות: ישראל משקיעה בכל תלמיד בגיל 3-0 רק 2,700 דולר בשנה, לעומת 12,400 דולר בממוצע ב-OECD":

השקעה ירודה בגיל רך

אל-נא תצפו ממני לקריאה נרגשת אל קברניטי המדינה: "תנו יותר כסף לגיל הרך!". אין מנין לקחת כסף, כי אנו מולידים יותר מדי.

 

מניעת סבסוד ציבורי מילד נוסף – פגיעה מידתית

אזכיר: "חוק הורות מקיימת" יקבע שסבסוד ציבורי יינתן רק לילד קטין אחד של הורה אחד (2 קטינים של זוג הורים). חישבתי גם את הסבסוד עד שילד מגיע לגיל 18: כחצי מיליון ש"ח. מאחר והנתונים שלי אינם מושלמים (באקדמיה סרבו לעזור), אעגל לאלפי ₪ (אש"ח).

   לכאורה, חצי מיליון – זו פגיעה משמעותית מאוד מנקודת ראותו של הילד הנוסף שלא יקבל סבסוד זה. אבל אם בוחנים את ה"פגיעה" לאורך חייו עד מותו (תוחלת חיים בלידה), מקבלים תמונה פחות חמורה:

  • תקציב מדינה ל-2019 (הצעה)                          400 מיליארד ₪
  • אוכלוסיית ישראל בסוף 2018 (תחזית)              9 מיליון
  • תקציב מדינה לנפש בשנה                              44 אש"ח
  • סבסוד ממדינה לנפש במשך כל חייה (85 שנה) 3,778 אש"ח
  • סבסוד ציבורי ייחודי לקטין (גילים 17-0)            500 אש"ח (13.24% מ-3,778 אש"ח).

חישוב זה נכון רק אם הילד השלישי נולד אחרי ששני אחיו הגיעו לגיל 18, ז"א הפסיקו לקבל סבסוד ציבורי מיוחד עקב היותם קטינים. הילד השלישי ממומן מתקציב המשפחה, לכן פחות כסף מהציבור פירושו פגיעה בכל בני משפחה. מהפגיעה בהורים עצמם אתעלם, כי הם אלה שיזמו אותה ע"י הולדת ילדם השלישי.

פגיעה ב-2 הילדים הראשונים תהיה מירבית אם הם נולדו יחד כתאומים, ואחיהם השלישי נולד שנה אחריהם. זה אומר שמשך 17 שנה הסבסוד של שני הראשונים יתחלק בין כל השלושה, וכל ילד יקבל במהלך 17 שנה סבסוד של 312 אש"ח במקום 472 אש"ח. הפגיעה בכל אחד משלושת הילדים תהיה 20 אש"ח בכל אחת מ-17 שנים אלה, ובילד השלישי – עוד 28 אש"ח במשך שנת היותו הקטין היחיד במשפחה. שלושתם יחד ייפגעו ב-20x3x17+28) 1,048) אש"ח.

סכום זה, 1,048 אש"ח, שהוא הפגיעה המרבית בשלושת האחים יחד, מהווה 9% מכלל התקציב שכל אחד מהם צפוי לקבל במהלך חייו. ככול שיתרחב הפער בין לידה ללידה, כך תקטן הפגיעה באחים. אם נחלק את סכום הפגיעה המזערי (האח השלישי נולד אחרי ששני קודמיו חדלו להיות קטינים) ב-3, נמצא שהפגיעה בכל אחד מהאחים תהיה 4,41% במהלך חייו. 

הראיתי שאם "חוק הורות מקיימת" יתקבל, הורים שיולידו צאצא שלישי יגרמו להפחתה מתונה  של סבסוד ציבורי לכל אחד משלושת ילדיהם במהלך חייו: בין 4,41% ל-9%. אם יסתפקו הורים ב-2 ילדים, הפחתת הסבסוד תהיה 0%.

הבלוג סגור לתגובות מקוונות, אבל אפשר לכתוב לי ל-2kids.org.il@gmail.com.

ילודה מופרזת מדרדרת אותנו אל העולם השלישי

את המסמך שתראו בהמשך הכנתי בעקבות פרסום ב-2017 של דו"חות OECD על המצב הירוד של החינוך בישראל. רק עיתונאי אחד, ליאור דטל ב-THE MARKER, רמז על סיבת צרותינו: ישראל מובילה, ובפער רב, את הילודה ב-OECD, ולמרות שאנו מקדישים לילדינו שיעור גבוה יותר מהתוצר לעומת OECD, הכסף מתחלק בין פיות – ומוחות – רבים בהרבה באופן יחסי.

להמשיך לקרוא

ענף יצוא חדש: ירידת יהודים מהארץ לחיזוק הגולה

ב-25.8.2016 פרסם Seth J. Frantzman מאמר-ביקורת על המהדורה האנגלית של THE LAND IS FULL מאת פרופסור אלון טל. שלחתי לעורך JERUSALEM POST מכתב-תגובה – שלא פורסם. הנה מכתבי (דברים של Frantzman – בכתב נטוי, של טל – במודגש): להמשיך לקרוא

עול המסים: מי נושא בו? מי יוצר אותו?

"כולנו זכאים לכסף ציבורי, כי כולנו, גם העניים, נושאים בעול המסים" – שמעתם זאת לא פעם, בעיקר מפי חסידי מדינת-רווחה הנדיבה לכול. מקובל אצלנו לדבר על "נשיאה בעול" מסים, אך כמעט ולא מבררים, כיצד עול זה נוצר. אבדוק זאת למיטב יכולתי.
להמשיך לקרוא