מחקרם של פניגר ושביט עמד במבחן הזמן

PISA הם מבחנים בינלאומיים תלת-שנתיים, ובהם בני 15 נבחנים בקריאה, חשבון ומדעים. לפני 9 שנים פרסמו יריב פניגר ויוסי שביט, שני מדענים ישראלים, מחקר על ציוני PISA של 2000 ו-2006. הם בדקו, מדוע תלמידי ישראל מפגרים בהישגיהם למרות שאצלנו תמ"ג לנפש גבוה יחסית. להלן מה שהמדענים הסיקו ב-2011.

שם הפרסום והקישורית: המחיר הדמוגרפי: שיעורי ילודה והישגים במבחנים בינלאומיים
יריב פניגר ויוסי שביט, תשע”א–2011, סוציולוגיה ישראלית יג (1), ע' 55

עיקרי המסקנות על תלמידי ישראל ב-PISA של 2000 ו-2006 (לוקטו על-ידי – מ"ש):

  • ע'68
    "רק המשתנה של גודל [צ"ל שיעור-מ"ש] האוכלוסייה הצעירה מצליח להסביר את הפער לרעת ישראל".
  • ע'73
    "הפער לרעת תלמידי ישראל אינו מוסבר על ידי התמ“ג [לנפש-מ"ש]. אפשר לומר אפוא שעל פי הנתונים שבידינו, רמת הפיתוח הכלכלי אינה הגורם המרכזי להישגים הנמוכים יחסית של התלמידים הישראלים.".
  • ע'74
    "שיעור האוכלוסייה הצעירה בישראל מסביר היטב את ההישגים הנמוכים יחסית של התלמידים הישראלים". 
  • "יש קשר חיובי בין ההשקעה לתלמיד ובין ההישג הממוצע, אלא שקשר זה אינו מסביר את ההישגים הנחותים של תלמידי ישראל בהשוואה לממוצע הבינלאומי".
  • ע'75
    "גם גודל המשפחה, ולא רק גודל הכיתות, פועל לרעת התלמידים בישראל".
  • "אפשר להסביר את הממצא שתלמידים ישראלים מגיעים להישגים נמוכים יותר משל תלמידים בעלי פרופיל [חברתי-כלכלי – מ"ש] דומה במדינות אחרות בכך, שהם גדלים במשפחות גדולות יותר ולומדים בכיתות צפופות יותר. כפי שהסברנו קודם, שני משתנים אלו מוכרים בספרות כמשתנים שמגבילים התפתחות קוגניטיבית והשכלתית".
  • ע'76
    "לגודל [צ"ל לשיעור – מ"ש] האוכלוסייה הצעירה במדינות השפעה שלילית מובהקת על הישגי תלמידיהן. כפי ששיערנו, השפעה שלילית זו מוסברת במידה רבה על ידי שני משתנים: מספר האחאים במשפחה וגודל הכיתה הממוצע במדינה".
  • "מספר האחים והאחיות במשפחה קשור ביחס הפוך להתפתחותם הקוגניטיבית ולהישגיהם ההשכלתיים".
  • "המחקר הנוכחי מחזק את הטענה שאין לחפש פתרונות קסם לבעיותיה של מערכת החינוך בישראל ללא התייחסות מעמיקה להקשר החברתי והדמוגרפי שבו היא פועלת. הדמוגרפיה הישראלית לא התפתחה יש מאין. שיעורי הילודה בישראל גבוהים באופן חריג בהשוואה למדינות מערביות המהוות את קבוצת ההתייחסות מקובלת של אזרחי ישראל. הספרות מלמדת שאחד הגורמים לריבוי הטבעי הגבוה בישראל קשור למדיניות עידוד הילודה בה, לקצבאות הילדים הנדיבות, ואף לעידוד השימוש בטכנולוגיות של הפריה מלאכותית".
  • ע'77
    "רמת הפריון משפיעה לרעה על הישגי תלמידים באמצעות שני משתנים: גודל הכיתות וגודל המשפחות. את גודל המשפחות אי אפשר לצמצם ללא הפחתה של ממש בשיעורי הפריון, ואף שמדינות לא מעטות ־ בהן סין, מצרים והודו ־ הצליחו בכך, קשה לצפות לשינוי של מדיניות הפריון בישראל בטווח הקצר או הבינוני."

מאז חלפו 9 שנים, ועבודתם של פניגר ושביט עמדה במבחן הזמן. הוכח אמפירית הקשר הסיבתי שתיארו: ילודה גבוהה מורידה הישגים לימודיים. הילודה אצלנו נשארה באותה הרמה, 3.1 ילדים לאישה, ולכן ציוני תלמידינו נשארו נמוכים ואף ירדו ב-PISA של 2018 (פורסמו ב-2019).

במחקרם מ-2011 כתבו השניים: "קשה לצפות לשינוי של מדיניות הפריון בישראל בטווח הקצר או הבינוני". מדוע רק "לצפות לשינוי"? מדיניות הפריון אינה כוח-טבע. משנים אותה בחקיקה, וציפיתי מהמדענים שימליצו על שינוי חקיקה. אבל המלצתם בסוף המחקר הייתה… לערוך מחקר נוסף. זו, כנראה, חלוקת התפקידים הרצויה להם: ישראל – מתדרדרת, מדעניה – חוקרים את התדרדרותה. נשאר רק לקוות שמענקי מחקר ימשיכו לזרום מחו"ל, כי בישראל המתדרדרת יש פחות ופחות כסף למדע.

להגיב אפשר רק דרך 2kids.org.il@gmail.com

תומכים בעמדתי

אחרי שחרשתי, חפרתי, חישבתי וניסחתי את התיזה שלי, התברר שאין לה כל ערך בעיני אנשי אקדמיה. כה אמר אחד מהם, ד"ר למדעי טבע: "הנתונים שעליהם התבססת – אמינים, התהליכים שתיארת – מתממשים אמפירית, אבל זה אינו מחקר אקדמי". לפי היגיון זה, "מה שמגעגע כמו ברווז, מהלך כמו ברווז ונראה כמו ברווז – רשאי להיקרא ברווז רק אם כתב עת אקדמי מבוקר עמיתים יסכים לפרסם מחקר שמסקנתו: ישנה אפשרות שזה ברווז, אבל נחוץ מחקר נוסף".
כשפניתי לכמה כלכלנים אקדמיים וביקשתי את דעתם, כולם סרבו בלי לנמק, למעט י"מ (ראו המשך) שהסכים לתמוך בי בעילום שם. גם פרשני כלכלה בעיתונות סירבו – מלבד אחד שייחל לי הצלחה, אבל בלי תמיכתו, כי הוא אחד מ-5 אחאים.

הנה מה שהצלחתי לקושש בחורשות האקדמיה:

פרופ' י"מ, כלכלן, כתב לי שהמסמך שלי "חשוב דווקא משום שהוא מרכז נתונים שישפיעו מאד על עתידה של ישראל בטווח הארוך. בייחוד התרשמתי מזה שלא הסתפקת בקטעי עיתונות, אלא גם הפנת לנתוני המקור של ארגון ה-OECD <…>  מקריאת המסמך וגם משיחתנו הטלפונית התרשמתי שאתה מתמקד בסוגיה מאד חשובה לעתיד המדינה, ושאתה משמיע את קולך ברבים. גם נביאי ישראל עשו כן, בלא שזכו לתמיכה מהממסד או מהציבור. אז אל תתייאש והמשך בדרכך זו. בברכה…"  הפרופסור ביקש לא לחשוף את שמו. 

  פרופ' נורית כרמי,מכללת תל-חי : "…מישה מציג עובדות (מבוססות וקבילות לחלוטין בעיני) המתארות את ההשלכות של גידול האוכלוסייה. אני לא חושבת שעל זה יש ויכוח. יתכן שהוא לא הציג את כל ההשלכות בכל התחומים, אבל לא בזה הדיון…  מישה, כמו מי שעשה כבר את הקישור המתבקש בין הבעיה לפתרון, יודע שסבסוד 2 ילדים בלבד היא המצב הרצוי (ואני לחלוטין תומכת בכך) ולכן מכליל את זה במסר".

  An Australian scholar Dr. Jane O'Sullivan: 
“Your paper is very powerful. I sympathize with your problem of being dismissed as non-academic, when the data you collate should speak for itself. <…> I have no hesitation at all in saying you are correct about the vicious spiral into which the excessive birthrate leads us

פרופ' דוד גילת, מתמטיקאי באוניברסיטת ת"א (הדגשה – שלי): "שלום מישה. סיימתי זה עתה לקרוא את המאמר שלך. אני כמובן שייך לאלה בתוכנו המסוגלים לקרוא את דבריך ולהבינם. אין לי הסבר לתופעה המדאיגה שאנשי אקדמיה, מומחים במדעי החברה ובהשלכות הכלכליות של תהליכים חברתיים, אינם נרתמים לנושא הקריטי כל כך לעתיד החברה שבה הם חיים ופועלים. כנ"ל לגבי עיתונאים משכילים הנמנעים מלגעת בנושא.  כנראה שמאז השואה, ריבוי טבעי הפך אצלנו לפרה קדושה שאסור לגעת בה ושטרם הגיעה זמנה להישחט כפי שנשחטו כאן במרוצת השנים פרות קדושות למכביר. ייתכן שכדאי לנסות לרתום את מירב ארלוזורוב ולצרפה לכוחותינו באופן פעיל.  לאור שני המאמרים שהיא פרסמה בנושא לאחרונה, היא וודאי תומכת בצמצום הילודה. 
   השכלת אותי הן בנתונים (שהיו ידועים לי רק במעורפל) והן ובעיקר בקשרים בין משתנים שונים (ילודה, חינוך, מיומנויות עבודה,
וכיו"ב)  והשפעותיהם ההדדיות, והכל נתמך בנתונים אמפיריים. שאפו!"

ד"ר יהודה בן-מאיר, INSS: "שמחתי להיפגש איתך ומחזק את ידך במשימה הקשה שקיבלת על עצמך".
  = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
יושבי-ראש משותפים של "הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה" הציגו בתקשורת את עמדתם על 2 ילדים:

פרופ' אלון טל במוסף "הארץ", ראיון לנטע אחיטוב, 13.04.2017: "...אני בסך הכול אומר לממשלה 'צאי מחדר המיטות שלנו'. איך? הצהירי ששני ילדים זה אחלה, ושיותר מזה לא רצוי, אבל בלי להתערב — לא לאסור ולא לעודד".

Prof. Alon Tal in "Jerusalem Report", Sep.18, 2017 (the last paragraph): “…There was a time when having a large family in Israel may have been a patriotic act. For those who love the country today, however, it is time to embrace the benefits of two children"

פרופ' אלון טל ב"ערב חדש", 22.4.2018: "…אני מציע לבטל את כל הסובסידיות מעבר ל-2 ילדים, כל העדפה בדיור ציבורי, והפטור בארנונה למשפחות גדולות"

ד"ר איל רוטנברג בראיון לאבי עמית בערוץ 10 , קיץ 2018:
"…איל: המדינה צריכה להודיע לכל משפחה, שמעל 2 ילדים צריכה לממן בעצמה את העלויות האמיתיות.
אבי עמית: שיפסיקו לסבסד לי את החינוך, את הבריאות, את התחבורה, את הרווחה מעל 2 ילדים?
איל: נכון.
אבי עמית: אתה חושב שזה יגרום לאנשים להביא פחות ילדים לעולם?
איל: אני בטוח. "

להגיב אפשר רק דרך 2kids.org.il@gmail.com

"פורום קהלת": פחות ילדים = פחות עוני

לפני שנה פרסם "פורום קהלת" נייר-עמדה שהוא מהפכני בעיניי. מהפכני – כי שני המחברים, גלעד גייבל וד"ר מיכאל שראל, העיזו לשאול, מה יקרה עם יירדו שיעורי הילודה בשני קהלים: חרדים וערבים. הירידה בילודה הוגדרה כך: "בדיקתנו אינה מדמה ירידה שרירותית במספר הילדים בחברות הערבית והחרדית, אלא מדמה תרחיש שבו דפוסי הילודה בחברות הללו זהים לאלה של שאר האוכלוסייה."
להמשיך לקרוא

שעת-כושר לריסון ילודה

[פוסט זה הינו עדכון של פוסט קודם, "ילודה מופרזת מדרדרת אותנו אל העולם השלישי"]

שיח ציבורי על עתידהּ הדמוגרפי של ישראל לוקה בקוצר ראייה, כי מוגבל למה שרואים כאן ועכשיו: עומס-יתר בכבישים, בבתי-חולים, בשמורות טבע וכד'. אבל עומסי-יתר הם רק תסמיני החולי, לא מקורו.
להמשיך לקרוא

DOWNWARD SPIRAL

(High Israeli TFR=3.1 (OECD average=1.7
sends our economy into a downward spiral

להמשיך לקרוא

השפעת פריון ילודה על כלכלת ישראל – נתוני יסוד ותחזיות

הנתונים והתחזיות שבפוסט זה מאפיינות את ישראל לעומת OECD, דהיינו – 36 מדינות מפותחות. להשתייך ל-OECD – כבוד גדול , וישראל זכתה לכבוד זה ב-2010. אבל מלבד הכבוד, חברוּת בארגון זה פירושה תחרות עם מדינות OECD. הן מתחרות אתנו של שווקי ייצוא עולמיים ועל עובדים כשרוניים. מקום נמוך ב-OECD פירושו בריחת מוחות למדינות מצליחות יותר – ראו ס' 6 מטה. 

הנתונים שתמצאו מטה נלחקו מפרסומי OECD, מפרסומים של גופים רשמיים (הלמ"ס, בנק ישראל) ומכוני מחקר אקדמיים של ישראל. התחזיות – שלי, ואם יש שאלות, נא לכתוב ל-2kids.org.il@gmail.com.
חשוב: הנתונים על ציוני PISA נכונים לנובמבר 2019. בתחילת דצמבר 2019 פורסמו תוצאות המבחנים שנערכו ב-2018. את הסקירה הראשונית תמצאו במאמר זה. לא היה שיפור לעומת 2015. אשתדל לעדכן פוסט זה.

1. TFR-Total Fertility Rate (פריון ילודה) ויחס הגילים באוכלוסייה:
ישראל לעומת OECD

  • TFR, דהיינו מספר ילדים לאישה ממוצעת במהלך חייה, הוא 3.1 בישראל, 1.7 ב-OECD.
  • עקב פערי TFR, שיעור נתמכים צעירים (גילי 15-0) בישראל הוא 28% באוכלוסייה, וב-OECD ממוצע- 18%.
  • שיעור המפרנסים (גילי 64-16) –61% באוכלוסייה שלנו, ו-66% ב-OECD.
  • אצלנו לכל נתמך צעיר יש 2 מפרנסים, כשב- OECD יש 3.6. אבל משום שאצלנו בני 21-18 מגויסים לשירות חובה, ז"א אינם מפרנסים, אלא ממשיכים להיות נתמכים, אצלנו לכל נתמך צעיר יש כ-2 מפרנסים (ראו נספח).

התחזית: אצלנו רמות TFR במגזרים שונים נעות בין 7.1 (חרדים, בדווים דרומיים) ל-2.2 (יהודים לא דתיים, נוצרים). אם כל מגזר ישמור על דפוסי ילודה של היום, ב-2035 נגיע ל-TFR ממוצע של 3.5, וב-2055 – 4.0. לכל נתמך צעיר יהיו פחות ופחות מפרנסים, ויקטנו המשאבים הזמינים לדור הצעיר.

2. השקעת משאבים בחינוך

  • אנו בין 5 הגבוהים ב-OECD בשיעור התמ"ג המוקדש לחינוך, וכשמנטרלים את ההוצאות לביטחון – אנו הראשונים.
  • אנו בתחתית OECD בהשקעה לתלמיד: למרות שכלל ילדי הגיל הרך מקבלים 150% מממוצע OECD, ילד אחד מקבל 50% לעומת חברו ב-OECD; לעומת ממוצע OECD, תלמיד בי"ס חובה מקבל 85% , בהשכלה גבוהה –72%.
  • אנו מעל OECD בשיעורים ממוצעים של הוצאה פרטית: בי"ס חובה – 19% מול 17%, בהשכלה גבוהה – 44% מול 32%.
  • בכסף פרטי, החמישון העליון מוציא על שיעורי עזר, חוגי העשרה ואבחונים פי-9 יותר מהחמישון התחתון.
  • מאחר ומפרנס ישראלי ממוצע מייצר 70% ממה שמייצר חברו ב- OECD, ולנתמך צעיר ויש לנו 2 מפרנסים לעומת 3.6 ב-OECD, תלמיד ממוצע שלנו אמור לקבל רק כ-40% ממה שמקבל מקבילו ב- OECD. בפועל אנו מתאמצים ונותנים לילדינו יותר מ-40% אלה (ראו לעיל: בגיל הרך – 50%, בבית-ספר – 85%).

3. מורים

  • מורי ישראל מדורגים, לפי כישוריהם, במקום 28 מתוך 34 מדינות OECD, ובמקום 29 בחשבון.
  • ציון הבגרות הממוצע בלשון ובחשבון של מורינו בני 33-20 – נמוך מהממוצע לבני גילם בישראל (שגם הוא נמוך מממוצע OECD). מ-2007 עד ל-2017 ציונים אלה ירדו (על אף שעלו ב-2014-2013).
  • ציון פסיכומטרי ממוצע של המתקבלים ללימודי הוראה הוא הנמוך במערכת השכלה גבוהה שלנו: ירד מ-516 ב-2011 ל-488 ב-2018. עקב ביקוש רב למורים, רבים מתקבלים ללימודי הוראה בלי מבחן פסיכומטרי כלל.
  • משך 40 השנים האחרונות שיעור פרופסורים באוכלוסייה כללית ירד ב-60%; היחס פרופסור/סטודנט ירד ב-32% בשנים 2014-1999.

התחזית: לאור גרעון מתמשך בתקציב המדינה, אין צפי להגדלת תקציב להשכלה גבוהה בכלל ולהכשרת מורים בפרט; עקב עליה בשיעור תלמידים, יעלה הביקוש למורים. לכן לא סביר שכוח הוראה ישתפר.

4. הישגים לימודיים של ילדינו*

  • ב-PISA (מבחנים בינלאומיים בחשבון, מדע וקריאה לבני 15) אנו פחות ממוצע OECD ואף מכמה מדינות נכשלות.
  • משרד החינוך מצא קשר ישיר בין השקעה כספית לתלמיד, מחד, לציוניו ב-PISA, מאידך.
  • ב-2015-2012 גדל תקציב החינוך ב-35%. אבל מתוך 600 הנקודות האפשריות, עלו ציוני תלמידינו רק ב-13 נקודות במדע (מ-454 ל-467), ב-28 נקודות בחשבון (מ-442 ל-470) וב-40 נקודות בקריאה (מ-439 ל-479).
  • בישראל, הפערים בציוני PISA בין תלמידים חזקים לחלשים הם הגבוהים ב- OECD. לא כי החזקים שלנו הכי טובים (הם בשליש התחתון של 5% כאלה בכלל המדינות), אלא כי 5% החלשים שנו הם הגרועים בין החלשים של OECD.
  • OECD מצא: תלמיד שנכשל באחד או יותר מבחני OECD, סביר שיתקשה במקום עבודה מתקדם. אצלנו 32% נכשלו בחשבון, ב-OECD רק 23%; אצלנו נכשלו במדע 31%, ב-OECD רק 21%;  אצלנו נכשלו בקריאה 27%, ב-OECD רק 20%. אצלנו 20% נכשלו בכל 3 מבחנים, ב-OECD רק 13%. אצלנו, מהערבים נכשלו 45%, מהיהודים –12%. אם כוללים חרדים, אנו יורדים עוד יותר בהישגים: הם, 23% מכלל תלמידינו, קיבלו פטור מבחינות PISA, כי לא למדו מקצועות ליבה. בכל יתר המדינות לא נבחנים עד 5%.
  • ככול שהורים עשירים יותר, כך עולים הישגי ילדיהם בבית-ספר (הסיבה – ראו "השקעה משאבים בחינוך" לעיל).
  • כבר בגיל הרך ילדי עניים מפגרים באוצר מלים ובמדדים התפתחותיים אחרים.

תחזית:  מאחר ואצלנו העניים מולידים יותר מהעשירים, בעתיד יגדל שיעור חלשים באוכלוסיית תלמידים. לכן יירד הציון הממוצע של כולם ויתרחב פער ההישגים בין עשירים לעניים.

*לפי נתוני PISA 2015.

5. מיומנויות עבודה ופריונהּ

  • לדעת מומחים, הן שלנו והן של OECD, מיומנויות של מבוגרים נקבעות בעיקר על-ידי הישגים לימודיים בילדותם.
  • עשרות שנים אנו מפגרים לעומת 7 המדינות המתקדמות (G7) בפריון עבודה. הפער הולך ומתרחב: מ-$5.4 לשעה ב-1974 ל-$18.3 ב-2017 (PPP$ ב-2010). שיעורי הצמיחה השנתיים היו 1.26% אצלנו מול 1.69% אצל G7.
  • אנו מפגרים גם לעומת הממוצע של 18 מדינות מובילות ב- OECD. ב-2018, הפיגור היה 38% לשעת עבודה, ופיגור לנפש היה "רק" 30%, כי בישראל עובדים שעות רבות יותר.
  • לישראלי ממוצע בגיל עבודה יש מיומנויות נמוכות במבחן הבינלאומי PIAAC (קריאה, חשבון, מחשבים). המיעוט אצלנו מיומן ברמה עולמית (היי-טק, ביו-טק, אקדמיה), אבל הרוב – ברמה ירודה. הנה יחס מיומנויות בין ישראל לממוצע OECD, לפי עשירונים של רמת מיומנות ב-2015. ככול שיורד העשירון, כך מתרחב הפער לרעתנו:
    אנו בעשירוני PIAAC
  • פערי מיומנויות מתבטאות בפערי שכר ומיסוי. עשירונים 5-1 לא משלמים מס הכנסה, 9 ו-10 משלמים יחדיו 92% מכלל מס הכנסה.
  • מיצינו את הפוטנציאל של כוח-אדם שמסוגל לעבוד בהיי-טק, כי רק כ-9% מעובדינו יודעים אנגלית ומתימטיקה ברמה הדרושה שם, ורוב מ-9% אלה כבר עובדים בהיי-טק.
  • אצלנו, השיעור בתמ"ג של תקציב להכשרת מבוגרים – כרבע לעומת OECD, ובמגמת ירידה.
    תחזית: רק אם יעלו ארצה הרבה עובדים מיומנים, כמו שקרה ב"העלייה הגדולה" של שנות ה-90, תעלה מיומנות העבודה הממוצעת ויעלה תמ"ג לנפש.

6. ירידת משכילים מהארץ

  • מכלל בעלי תואר שלישי במתמטיקה, במחשבים, בהנדסת חומרים, ובאווירונאוטיקה – חיים בחו"ל, בהתאמה: 24.1%, 19%, 18%, 17%. כך גם כ-15% של בעלי תואר שני.
  • שיעור היורדים מכלל המומחים עלה בהדרגה מ-4.6% ב-2013 ל-5.8% ב-2017, ובמספרים – מ-26,012 ב-2012 עלה עד 30,007 ב-2015.
  • ב-2014, למשכיל 1 שחזר ארצה היו 2.6 שירדו, וב-2018 ירדו כבר 4.6.
  • ב-2006, 9.8% מרופאינו עבדו בארצות OECD, וב-2016 – כבר 14%.

תחזית: תרד המיומנות הממוצעת של עובדינו, כי מחסור במשאבים להעסקה באקדמיה מגביר את בריחת המוחות ממנה, ונטל מס כבד על העשירים, ז"א המשכילים והיצרניים, מניע אותם לרדת מהארץ.


נספח: ככול שעולה הילודה, כך יורדת כמות המשאבים, הן הציבוריים והן הפרטיים, הזמינים לכל ילד:

Country (top 4 by TFR & OECD)

TFR (Total Fertility Rate) Providers per one young dependent

Israel

3.11

2.05

Mexico

2.15

2.49

Turkey

2.07

2.71

Ireland

1.88

3.03

OECD    (average)

1.66

3.65

ברמה ארצית: פחות מפרנסים – תקציב ציבורי מצטמק;
יותר ילדים – קטֶנה פרוסת התקציב המצומק המגיעה לכל ילד.

ברמה משפחתית: כל ילד נוסף מקטין את יכולת משפחתו להשלים בכספה הפרטי את מה שהחינוך הציבורי הדל אינו מסוגל לתת לילדיה.

 

למה התכוון הפרופסור טרכטנברג ב-18.11.2018?

בכנס של הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה (18.11.2018, אוניברסיטת ת"א) הדובר המרכזי היה הפרופסור מנואל טרכטנברג: "ישראל 2050 – אתגרי יסוד בפני הכלכלה והחברה בישראל". הוא הרצה 28 דקות, דוברים אחרים – לא יותר מ-9 דקות.
טרכטנברג הציג נתונים שידועים, לדעתי, לכל מי שחוקר ילודה. ציפיתי לשמוע, כיצד הוא מפרש נתונים אלה ומה מציע לעשות. במהלך ההרצאה לא הצלחתי להבין זאת. גם צפייה חוזרת באתר הפורום (סרטון 7) לא עזרה.

לכן תמללתי – לעיונכם – את הקטעים שבהם מביע טרכטנברג את עמדתו. פסחתי על מה שידוע לכול, ציינתי זמן מתחילת ההרצאה, הוספתי את הערותיי באדום, ובסוף – את דעתי על ההרצאה. ההדגשות – שלי.
אם ישנה פרשנות אחרת לדברי הפרופסור טרכטנברג – אשמח לדון בה.
= = = = = = = = = = = = = =
5:00. הגידול באחד המשאבים קריטיים – אוכלוסייה – ממריץ את הצמיחה הכלכלית, זה מביא את העלייה ברמת החיים [לא נכון: לשמירה על רמת חיים (לדרוך במקום") יש להעלות את התל"ג ב-% של גידול אוכלוסייה + 2% מדי שנה לחידוש תשתיות], זה מעודד, בתנאים מסוימים, את הגדלת האוכלוסייה [בניגוד למטרת הפורום שלנו].

12:50. גידול האוכלוסייה כשלעצמו אינו דבר רע. שיעור פריון משמעותי מעל replacement rate אינו דבר רע??. הוא סימפטום של חברה בריאה, של חוסן, של חוזק המשפחה, חוסן הקהילה, של אופטימיות [וגם בורות  ואנוכיות -ראו Tragedy of the Commons]. אם אתה עושה ילדים – ואני לא מדבר על אוכלוסיות שוליות [?? בקרוב יהיו למחצית האוכלוסייה]לי יש 4 נכדים, ברוך השם,  ויד נטויה… לא צריך לספר לכם, מי הבנות שלי [יש לו 3], וזה אומר משהו על ההסתכלות שלהן אל העתיד. וגם משק שמתבסס על חדשנות, על יצירתיות – הוא ניזון על אנשים צעירים, על דחף [וגם גורם לאבטלה ולמשבר דיור].
15:30. מדינה מעודדת ילודה, אך לא מספקת תנאים לכך [אם אין כסף לספק תנאים, מדוע לא להפסיק לעודד?]. ב-1985 החלה הקטנת חלקה של המדינה במימון השירותים. מטילים זאת על האוכלוסייה, על ההורים [80% ממשקי-בית צורכים יותר מסים מאשר משלמים אותם].
17:30. מאז המחאה החברתית הובלתי מאבק לגני ילדים חינם בגיל 4-3. אבל צריך לממן גם בגילים נמוכים יותר [על מה לוותר, כדי לממן מסגרות לגיל הרך?].

19:10. זה דטרמיניסטי שאיכות החינוך תירד[כי חסר כסף בכלל ולגיל הרך בפרט].

24:00. לדרוש מהמדינה: קחי אחריות על מה שעודדת 70 שנה… אבל חייבים גם להוריד פריון [אל מי מופנה "חייבים"? כיצד להוריד?].

25:00. אי אפשר לעצור בצורה דרסטית, ואני גם לא בטוח שזה כל-כך רצוי [איזה אסון יקרה אם כל הזוגות יסתפקו ב-2 ילדים?]. זה דורש שינוי בנורמות יותר משינוי במדיניות. אם מחר המדינה בטעות תבטל את קצבאות-ילדים וכל הסבסוד, שהוא בעצם עידוד של ילודה,  אתם חושבים שילדים שלנו יעשו פחות ילדים? לא. ואתם יודעים מה? טוב שכך. אני לא רוצה שהתנהגות תיקבע על-ידי עוד 150 שקל לחודש [מדוע לבטל רק 150 ₪ של קצבת-ילדים, כשכלל הסבסוד הציבורי לילד הוא כ-2,400 ₪ לחודש?]. נורמות! ומי משנה נורמות? לא ממשלה, וטוב שכך. את הנורמות משנות חברה אזרחית, עמותות, ורשתות חברתיות, והתקשורת צריכות לפעול לשינוי נורמות.

27:30. אני לא יודע, מה צריך להיות היעד שאנו צריכים לקבוע לעצמנו מבחינת גידול האוכלוסייה. אני לא רוצה שזה יתאפס. אני לא רוצה שזה יהיה אפס [מה רע בגידול 0?]. ואני מוכן לדבר על זה. אבל אנחנו צריכים לנהוג כאילו?? אנחנו רוצים את זה. אנחנו רוצים תהליך אסימפטוטי שהולך שמה.

                            מסכנותיי מהרצאתו של הפרופסור טרכטנבר
1. אינו יודע שהסבסוד הציבורי החודשי לילד אינו 150 ₪, אלא כ-2,400 ₪, וזאת משך 18 שנה.
2. אינו מבחין בין התמ"ג הכלל-ארצי (זה אכן עשוי לצמוח עם גידול האוכלוסייה) לבין התמ"ג לנפש (זה שקובע את רמת החיים).
3. אינו מצביע על מקורות המימון ליוזמותיו בתחום הרווחה.
4. אינו מנמק, מדוע "לא רוצה שזה [גידול האוכלוסייה] יתאפס" ומדוע "שיעור פריון משמעותי מעל replacement rate אינו דבר רע".

להגיב אפשר רק ל-2kids.org.il@gmail.com

Sustainable Parenthood Bill – main points

  1. Definitions:
    a.Person – citizen or permanent resident.
    b.Subsidy – public money for education, health, payments & discounts related to a child.
    c.Subsidy Unit (SU) – half of the Subsidy to one child.
    d.Day – 10 months after this Bill becomes Law.
    e.Additional Child – one born after the Day to a Person who on the Day is a parent to 2 or more children.
  2. Subsidy to child born before the Day is not affected by this Law.
  3. Starting on the Day, a Person is entitled to SUs according to the number of children  he/she is a parent to on the Day:
    – parent to 0 children – entitled to 2 SUs;
    parent to 1 child – entitled to 1 SU;
    parent to 2 or more children – not entitled to SU.
  4. Additional Child will use 2 or 1 of his parents’ SUs, and these will be subtracted from parents’ balance. [E.g. 2 SUs of a single mother will be used for her first child if the 2-nd parent is unknown or has no SUs left].
  5. Parents must pay the government-controlled premium for Additional Child’s health insurance.
  6. Parents can buy education services for Additional Child, paying the government-controlled prices.
  7. Person can transfer his/her unused SUs to other Person.
  8. Means of family planning, including prevention and termination of pregnancy, are provided by the state for free.

סבסוד לילודה מופרזת פוגע בכולנו

ישראל גאה להימנות עם OECD, ז"א – עם מדינות מפותחות. אך זה כ-40 שנה תוצר לנפש אצלנו נמוך מזה של מובילות OECD, והפער מתרחב. להמשיך לקרוא

נובל-שנובל… המדע של הגויים לא מתאים לישראל

James Heckman, חתן פרס נובל לכלכלה, מצא: ככול שציבור יקדים להשקיע בילד (חינוכו, בריאותו, הדרכת הוריו) – כך בהשמך חייו יחזיר הילד יותר לציבור. המחקר שנערך בשנות ה-70 במשפחות של שחורים עניים בצפון קרוליינה, ארה"ב, כלל טיפול צמוד בכל ימי החול, עד גיל 5. הישגי המטופלים נמדדו עד שהגיעו לגיל 35. לילדים שגדלו היו השכלה, בריאות, תעסוקה וכישורים חברתיים טובים יותר במידה משמעותית לעומת קבוצת הביקורת:Heckman ROI education by age

הממצאים פורסמו בתחילת שנות ה-2000, ולפני כמה שנים ביקר הפרופסור HECKMAN בארץ והרצאה באוניברסיטת ת"א ביום עיון שהוקדש למאבק בעוני. את תמצית המחקר תמצאו ב-https://heckmanequation.org/assets/2018/09/F_ROI-Webinar-Deck_birth-to-three_091818.pdf

טוב, שמענו אותו. אך למה שגוי זה ילמד אותנו איך לגדל את ילדינו הרכים? "דו"ח ארגון המדינות המפותחות: ישראל משקיעה בכל תלמיד בגיל 3-0 רק 2,700 דולר בשנה, לעומת 12,400 דולר בממוצע ב-OECD":

השקעה ירודה בגיל רך

אל-נא תצפו ממני לקריאה נרגשת אל קברניטי המדינה: "תנו יותר כסף לגיל הרך!". אין מנין לקחת כסף, כי אנו מולידים יותר מדי.