נובל-שנובל… המדע של הגויים לא מתאים לישראל

James Heckman, חתן פרס נובל לכלכלה, מצא: ככול שציבור יקדים להשקיע בילד (חינוכו, בריאותו, הדרכת הוריו) – כך בהשמך חייו יחזיר הילד יותר לציבור. המחקר שנערך בשנות ה-70 במשפחות של שחורים עניים בצפון קרוליינה, ארה"ב, כלל טיפול צמוד בכל ימי החול, עד גיל 5. הישגי המטופלים נמדדו עד שהגיעו לגיל 35. לילדים שגדלו היו השכלה, בריאות, תעסוקה וכישורים חברתיים טובים יותר במידה משמעותית לעומת קבוצת הביקורת:Heckman ROI education by age

הממצאים פורסמו בתחילת שנות ה-2000, ולפני כמה שנים ביקר הפרופסור HECKMAN בארץ והרצאה באוניברסיטת ת"א ביום עיון שהוקדש למאבק בעוני. את תמצית המחקר תמצאו ב-https://heckmanequation.org/assets/2018/09/F_ROI-Webinar-Deck_birth-to-three_091818.pdf

טוב, שמענו אותו. אך למה שגוי זה ילמד אותנו איך לגדל את ילדינו הרכים? "דו"ח ארגון המדינות המפותחות: ישראל משקיעה בכל תלמיד בגיל 3-0 רק 2,700 דולר בשנה, לעומת 12,400 דולר בממוצע ב-OECD":

השקעה ירודה בגיל רך

אל-נא תצפו ממני לקריאה נרגשת אל קברניטי המדינה: "תנו יותר כסף לגיל הרך!". אין מנין לקחת כסף, כי אנו מולידים יותר מדי.

 

מודעות פרסומת

מניעת סבסוד ציבורי מילד נוסף – פגיעה מידתית!

אזכיר: חוק ההורות האחראית יקבע שסבסוד ציבורי יינתן רק לילד אחד להורה אחד (או 2 ילדים לזוג הורים). חישבתי גם את הסבסוד עד שילד מגיע לגיל 18: כחצי מיליון ש"ח.

לכאורה, זו פגיעה משמעותית מאוד מנקודת ראותו של הילד הנוסף שלא יקבל סבסוד זה. אלא אם בוחנים את ה"פגיעה" לאורך חיי הילד, מקבלים תמונה שונה:

  • תקציב מדינה ל-2019 (הצעה)                   400,000,000,000 ₪ (400 מיליארד)
  • אוכלוסיית ישראל בסוף 2018 (תחזית)        9,000,000 איש (9 מיליון)
  • תקציב מדינה לנפש בשנה                        44,444 ₪
  • תקציב מדינה לנפש בחייה (85 שנה)          3,777,778 ₪
  • הוצאות ציבור ייעודיות על ילד (גילים 17-0) 500,000 ₪
  • שיעור הוצאות ציבור לילד מסך
    תקציב מדינה לנפש בחייה                     13.24%

משמעות הדבר: אם הציבור לא יסבסד הוצאות על הילד השלישי, הוא יקבל מהציבור 7/8 של מה שיקבלו 2 אחיו שנולדו לפניו.

בהנחה שהוריהם יחליטו לממן מכיסם את ילדם השלישי, כפי שמימנו את אחיו, כל אחד מ-3 האחים יקופח רק ב-4.4% במהלך חייו בעקבות החלטת הוריו להוליד מעבר ל-2.

לא נורא.

ילודה מופרזת מדרדרת אותנו אל העולם השלישי

את דו"ח שתראו בהמשך הכנתי בעקבות פרסום ב-2017 של דו"חות OECD על המצב הירוד של החינוך בישראל. אבל רק עיתונאי אחד, ליאור דטל ב-THE MARKER, רמז על סיבת צרותינו: ישראל מובילה בפער רב את הילודה ב-OECD. ולמרות שאנו מקדישים לילדינו שיעור גבוה יותר מהתקציב לעומת OECD, הכסף מתחלק בין פיות – ומוחות – רבים בהרבה באופן יחסי.

להמשיך לקרוא

ענף יצוא חדש: ירידת יהודים מהארץ לחיזוק הגולה

ב-25.8.2016 פרסם Seth J. Frantzman מאמר-ביקורת על המהדורה האנגלית של THE LAND IS FULL מאת פרופסור אלון טל. שלחתי לעורך JERUSALEM POST מכתב-תגובה – שלא פורסם. הנה מכתבי (דברים של Frantzman – בכתב נטוי, של טל – במודגש): להמשיך לקרוא

עול המסים: מי נושא בו? מי יוצר אותו?

"כולנו זכאים לכסף ציבורי, כי כולנו, גם העניים, נושאים בעול המסים" – שמעתם זאת לא פעם, בעיקר מפי חסידי מדינת-רווחה הנדיבה לכול. מקובל אצלנו לדבר על "נשיאה בעול" מסים, אך כמעט ולא מבררים, כיצד עול זה נוצר. אבדוק זאת למיטב יכולתי.
להמשיך לקרוא

יוצאות אתיופיה חכמות ואמיצות ממה שח"כיות חושבות עליהן

זה שנים אני מרצה על "חוק מימון 3 ילדים" [כעת – "חוק מימון 2 ילדים"]. כשביקשו ממני להצביע על האוכלוסיות המצטיינות בילודה מופרזת, סיפרתי על חרדים, מוסלמים, חרד"לים ואתיופים. אבל לפני כשלוש שנים קראתי שהאתיופים הקטינו את הילודה עד מאוד – וציינתי זאת לשבח בהרצאותי. אבוי, שמחתי הייתה מוקדמת. להמשיך לקרוא

עולה מרוסיה יוצאת מהאבאמבט

כשעלתה ארצה מרוסיה והתיישבה בבת-ים, נהגה הגברת נ'  להתרווח באמבט פעמיים-שלוש מדי יום: בבוקר לפני העבודה, בערב לפני השינה, ובימי חג ושבתון – גם בצהרים. כך היא הייתה רגילה בארץ מוצאה. כשקיבלה חשבון מים תקופתי, הופתעה לגלות שבישראל משלמים על כל ליטר! שם, ברוסיה, לא היו מוני מים, כולם שילמו סכום זהה, בלי קשר לכמות המים שצרכו בפועל. לכן זרמו המים, וזרמו… דווקא בחשמל ובגז חסכו, כי עבורם שילמו לפי מונים.

איך קשורה צריכת מים לסכנה שבילודה מופרזת, זו שאתר שלנו דן בה? להמשיך לקרוא

תקינות פוליטית משתקת

שתקנו שנה וחצי. שתיקתנו לא נבעה, חלילה, מהתקינות הפוליטית הארורה (על כך – בהמשך). לא נעלמה, לצערנו, גם הסיבה להקמת האתר והבלוג. אז מדוע שתקנו?

איש תקשורת ותיק ונבון, בעברו רכז כתבים בעיתון חשוב, התנדב לייעץ לנו, כי הרעיון של "חוק מימון 3 ילדים" כבש את לבו. את שמו לא נחשוף, כדי שפרנסתו לא תיפגע. להמשיך לקרוא

נגד "השיח העלוב של ההספד העצמי"

בסוף דצמבר 2011 פרסם "מעריב" את מאמרו של נדב איל:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/321/102.html. איל כתב שם, בין היתר:
"מדינת ישראל מגדלת, מטפחת ומרחיבה סקטורים אידיאולוגיים ששמו להם למטרה לחסל את הדמוקרטיה שהיא יסודה" ועוד: "הרוב הישראלי יכול להמשיך בשיח העלוב של ההספד העצמי והשבועה שהקו האדום הזה או הקו האדום ההוא לא ייחצו. סוג הדיבור הזה נכשל. עדיף שניטול את גורלנו בידינו". להמשיך לקרוא

רוצים הרבה ילדים? בבקשה, אך לא על-חשבון מעמד הביניים

היום פרסם "גלובס" את מאמרה של הפרופסור אליס ברזיס Elise S. Brezis ,
מאוניברסיטת בר אילן: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000785544#fromelement=hp_deot

אנשי האקדמיה והתקשורת נוהגים לקונן על העתיד השחור שהילודה המופרזת מביאה עלינו. הפרופסור ברזיס היא הראשונה (!) שבמקום  לקונן, מציעה פתרון כלכלי לבעיה זו. היא דורשת מנתניהו:
"צעד ראשון: כל ילד שייוולד מהשנה הבאה, והוא ילד רביעי או יותר במשפחה, יקבל קצבה מזערית. בנוסף, כל ילד שייוולד בעתיד במשפחה שלה שישה ילדים לא יקבל חינוך ושירותי בריאות חינם. אם ההורים רוצים הרבה ילדים, בבקשה, אך לא על-חשבון מעמד הביניים."

אנו, כידוע, דורשים שהמימון הציבורי יינתן רק ל-3 הילדים הראשונים. הפרופסור ברזיס דורשת אותו דבר ל-6 הילדים הראשונים. נשמח לדון אתה ולהציג את הטיעונים, מדוע ניתן להגן בבג"צ רק על מימון ציבורי ל-2 או ל-3 ילדים ראשונים. אבל מחלוקת מעין זו ניתנת לפתרון, ומה שחשוב הוא שאישיות אקדמית מובילה אינה רואה אפליה בכך שעבור האח הרביעי יקבלו הוריו קצבה פחותה מזו שקיבלו שלושת קודמיו. זו תשובה לטענה הנפוצה שאין להפלות בין אחים באותה המשפחה.