הגשש, החשש ואיש יקר נרגש

איש יקר נשמע נרגש בטלפון (מה שנדיר אצלו): "מישה, פתח מחשב, תראה מה שלחתי לך!"

פתחתי את http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3576094,00.html – ולא התרגשתי. רק התרגזתי על האיש היקר. זאת משום שזה שנה וחצי אני מספר את אותם דברים בהרצאותיי, כותב עליהם למכרים ולזרים – וגם לאיש יקר שזה עתה טילפן אלי. בין יתר הדברים ביקשתי שיזמין אותי להרצות באחד המפגשים התקופתיים עם חבריו הגמלאים, אנשים יקרים כמוהו – אך הוא תמיד התחמק.

האיש באמת יקר לי, בלי מירכאות. אחרי שירות-חובה כקצין ביחידה קרבית מפורסמת, הלך למילואים שנים רבות, מעבר לנדרש. עד לפנסיה עבד בחברה טכנולוגית חשובה מאוד. הוא ואשתו, שגם היא עבדה שנים רבות בתחום הרפואה, גידלו שלושה ילדים לתפארת, ויש להם תשעה נכדים נהדרים. ילדיהם ובני/בנות זוגם שירתו כולם בצה"ל, חלקם ממשיכים במילואים, וכולם עובדים. במלים פשוטות – מלח הארץ.

אז מדוע האיש היקר לא רצה שארצה לחבריו על"חוק מימון 3 ילדים"? הרי אין הוא מתנגד לחוק באופן עקרוני, ולא פעם אף תרם לי נימוקים לחיזוק הרעיון!  אני חושש שהוא, כמו רבים אצלנו, לוקה בדיכאון ממאיר. לכבוד דכאונו, מצאתי את תצלום הגששים המודאגים:

גם אם צולמו הגששים שנים אחרי "פסיטבל שירי הדיכאון" המפורסם שלם, תמונתם זו מסמלת את התחביב הנפוץ אצלנו: לקטר. זהו תחביב קל ונוח: מחד, המקטר נחשב לאדם חושב, ביקורתי, אחד שמבין; מאידך, קל לבכות מלעשות.

וכדי לא לעשות, חשוב למקטרים לא להקשיב כשמציגים להם דרך מעשית לגבור על הסכנה. כך יש להם התירוץ: "אין מה לעשות".

נ"ב: אל-נא תשכחו לקרוא את המאמר ב"כלכליסט".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s