נגד "השיח העלוב של ההספד העצמי"

בסוף דצמבר 2011 פרסם "מעריב" את מאמרו של נדב איל:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/321/102.html. איל כתב שם, בין היתר:
"מדינת ישראל מגדלת, מטפחת ומרחיבה סקטורים אידיאולוגיים ששמו להם למטרה לחסל את הדמוקרטיה שהיא יסודה" ועוד: "הרוב הישראלי יכול להמשיך בשיח העלוב של ההספד העצמי והשבועה שהקו האדום הזה או הקו האדום ההוא לא ייחצו. סוג הדיבור הזה נכשל. עדיף שניטול את גורלנו בידינו".

נדב איל, יוצר כשרוני, יודע לכתוב ולשכנע. הן העיתונאים והן הקוראים שלהם צריכים להסמיק למראה שורות אלה, לשמל: "מאמרי מערכת שקוראים לממשלה לבלום את התופעות המסוכנות הללו הם מובנים בהחלט – אך הם מעידים אלף מונים על החרפה שאליה נקלע הרוב הישראלי. תמיד במגננה, תמיד מצפה לאיזו התפתחות שלילית מטורפת אחרת של גורמי קיצון; וכאשר הוא כבר נעמד על רגליו האחוריות, מיד קופצים מגלגלי העיניים, ממתיקי השפתיים וזורעי הכזבים שמנסים "להשכין שלום". תכליתם – והם מצליחים בכך – להרדים ולהשתיק את הרוב עד שזה כבר לא יהיה רוב."

כותרת מאמרו של נדב איל הייתה "מעשים, לא מאמרים". אבל משך 9 חודשים שחלפו מאז, "מאמרים", שנדב איל קרא להחליף ב"מעשים", המשיכו למרק את מצפון כותביהם "המתריעים". ורק לפני שבוע הופיע, סוף-סוף, מאמרה של הפרופסור אליס ברזיס מאוניברסיטת בר אילן שבו לא רק "התרעה", אלא גם גם הדרך לגבור על סכנת הילודה המופרזת.

שאלנו את נדב איל, מה דעתו על דברי אליס ברזיס, והוא השיב כי "נוטה להסכים". נקווה שנטייתו זו תפורסם ברבים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s