ילודה מופרזת מדרדרת אותנו אל העולם השלישי

את המסמך שתראו בהמשך הכנתי בעקבות פרסום ב-2017 של דו"חות OECD על המצב הירוד של החינוך בישראל. רק עיתונאי אחד, ליאור דטל ב-THE MARKER, רמז על סיבת צרותינו: ישראל מובילה, ובפער רב, את הילודה ב-OECD, ולמרות שאנו מקדישים לילדינו שיעור גבוה יותר מהתוצר לעומת OECD, הכסף מתחלק בין פיות – ומוחות – רבים בהרבה באופן יחסי.

בעקבות פרסומים ב-THE MARKER על הפיגור שלנו בהשכלה ובפריון העבודה, שלחתי לעיתון מאמר קצר שכותרתו "ישראל מובילה בילודה – אל העולם השלישי" וביקשתי שיתפרסם במדור "דעות". כתבתי שהילודה המופרזת היא זו שגורמת לנו פיגור הולך ומחמיר, ושנישאר מדינת העולם הראשון רק עם הילודה תקטן. מאמרי נדחה בנימוק "לא מחדש". טוב, לפחות לא כתבו  "שטויות".

ביקשתי מבני-סמכא לחוות דעה על הממצאים והמסקנות. פרופסור (אמריטוס) לכלכלת-מקרו כתב שמאמרי  "חשוב דווקא משום שהוא מרכז נתונים שישפיעו מאד על עתידה של ישראל בטווח הארוך. בייחוד התרשמתי מזה שלא הסתפקת בקטעי עיתונות, אלא גם הפנת לנתוני המקור של ארגון הOECD- ."…הפרופסור סיים כך: "מקריאת המסמך וגם משיחתנו הטלפונית התרשמתי שאתה מתמקד בסוגיה מאד חשובה לעתיד המדינה, ושאתה משמיע את קולך ברבים. גם נביאי ישראל עשו כן, בלא שזכו לתמיכה מהממסד או מהציבור. אז אל תתייאש והמשך בדרכך זו. בברכה". הפרופסור ביקש שלא אנקוב בשמו.

מעודד מדברי הפרופסור, פניתי לפרשן כלכלי בכיר (גם את שמו לא אציין) וביקשתי שיתמוך בקידום הרעיון. זאת, כתבתי, אם תמיכתו בי לא תסכן את פרנסתו. הפרשן השיב:  "נדמה לי שאתה מבהיר מדוע זה חשוב ודחוף, ומספק נתונים. כעת נותר לך רק למצוא בני ברית. העיסוק בילודה לא יסכן את פרנסתי. אבל כבן למשפחה בת 5 ילדים שכולם עובדים קשה ומתפרנסים ומשלמים מיסים ועשו שירות צבאי – אני לא מתחבר לקמפיין המוצע. בהצלחה".

שני מומחים לא מצאו שגיאות במאמרי, והחלטתי להרחיבו ולהעמידו לשיפוטכם.

אתחיל בתזרים תמציתי של השפעת החינוך על כלכלת ישראל. בהמשך אבאר את כל הסעיפים (למעט הסעיפים 8 ו-12 המובנים מאליהם). הוספתי קישורים למקורות (כחולים עם קו תחתון), ציטוטים (נטויים) ,וגראפים. ההדגשותשלי.

 לעומת OECD

בתוך ישראל

                      הבהרות ומקורות לתזרים ההתדרדרות (לפי הסעיפים דלעיל)

1)ממוצע הלידות לאישה בישראל הוא 3.1 וב-OECD הממוצע הוא 1.7 . לכן בישראל בני נוער (15-0) הם 28.2% מהאוכלוסייה, ב-OECD – רק 18.4%.

2) לילד במעון (גילים 2-0) אנו נותנים רק 33.6% ממה שמקבל ילד כזה ב-OECD, ולילד בגן (גילים 5-3) – 53.8% בהתאם. "מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין איכות החינוך בגיל הרך להצלחה בהמשך החיים. גם מבחני פיז"ה של OECD מצאו קשר בין הלימודים במסגרות בגיל הרך לבין ההישגים בגיל 15. בשנים הראשונות בחיים נרכשים היסודות לרכישת כישורי חיים, לאיכות חיים וללמידה״, נכתב בדו"ח. ״החינוך בגיל הרך יכול לשפר את היכולות הקוגניטיביות וההתפתחותיות, הרגשיות והחברתיות ולסייע לפתח תשתית ללמידה, לשפר את ההישגים החינוכיים, לצמצם את העוני ולשפר את המוביליות בחברה".

השקעה לתלמיד בגיל הרך ובבית-ספר יסודי (ישראל – באדום):

Education spending in US dollars/student, 2016 or latest available 
PER STUDENT 2016

שימו לב להשקעה בגיל הרך: אצלנו היא במקום השלישי מלמטה. אבל דווקא בגיל זה יעילות ההשקעה היא הגבוהה ביותר:
Heckman ROI education by age
אולי אנחנו מתקמצנים על ילדינו? נהפוך הוא: שיעור התמ"ג שאנו מקדישים להם הוא מעל הממוצע של OECD (ישראל – באדום):
Per cent of GDP3) "18.5% מתלמידי ישראל נכשלו ברמה הבסיסית במתמטיקה, קריאה ומדעים ב-2012, בעוד הממוצע העולמי של הנכשלים היה 11.6%OECD: "ליכולות גרועות בבתי הספר יש השלכות ארוכות טווח, והן מסכנות את הצמיחה הכלכלית במדינה <…> שיעור התלמידים הישראלים שנכשלו בכל מבחני פיז"ה (במקצועות הקריאה, המתמטיקה והמדעים) ב-2012 היה הגבוה ביותר במערב…" וזה כאשר 23% מתלמידינו כלל לא נבחנו, כי הם חרדים שאינם לומדים מקצועות ליבה. בשאר OECD לא נבחנים עד 5%. לו היו גם החרדים נבחנים, הציון הממוצע שלנו היה יורד עוד.
"כבר קרוב לשני עשורים שתלמידי ישראל מדורגים במקום 40, בקירוב, בהישגיהם במבחן פיז"ה" [פורסם ב-08/11/2017 על תוצאות PISA של 2015].

בעשור האחרון הוכפל תקציב החינוך בישראל, אך ב-2016-2015 הציגו התלמידים בישראל שיפור זניח של 13 נקודות בלבד במדעים ו-28 נקודות במתמטיקה (בסולם של 800-200 נקודות).
"כשניים מתוך כל חמישה תלמידים ישראלים נמצאים מתחת לרמת המינימום של OECD מבחינת יכולתם לתכנן מראש או להגדיר מטרות משנה. שיעור זה הוא יותר מפי שניים מאשר בכל אחת ממדינות 7G…"[ע'44]. קיים קשר חיובי חזק בין יכולת לתכנן קדימה לחוסר ידע בתחומי הליבה [ע'45]. "…מדובר בתמהיל שעלול להפוך לנפיץ כשיהפכו למבוגרים… חוסר היכולת להבדיל בין מקור בעיה בפועל לבין מקור כביכול, לפי מראית עין, עלול להוביל להחלטות דמוקרטיות שאינן תורמות להתמודדות עם הבעיות המקוריות – ואף עלולות להחמיר את המצב על-ידי יצירת בעיות חדשות, ואולי גדולות יותר":

תלמידים לא מסוגלים לתכנן

 4) אנו מפגרים גם בהכשרת עובדינו המבוגרים:

לא משקיעים בהכשרת עובדים

והפיגור רק מחמיר עם הזמן:

משקיעים פחות בהכשרה

5) "בקרב מדינות ה-OECD מתברגת ישראל באופן עקבי במקומות האחרונים מבין המדינות המפותחות בשורה של מדדים, שמהווים למעשה מעין תמונת מראה לפערים הגדולים בין קבוצה קטנה של ישראלים שמקיימת את ענף הייטק, ביו-טק והחוקרים באקדמיה שנמצאים בחזית של המדע העולמי, לבין חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה שאין לו הכישורים להשתלב במאה ה-21. המיקום של ישראל לא צריך להפתיע. מכיוון והמשק הישראלי ממוקם שוב ושוב במדדי אי-השיוויון ושיעורי העוני יחד עם צ'ילה וטורקיה בתחתית המדינות המפותחות. כאשר אין לבוגר היכולת לפתור בעיות מתמטיות פשוטות יחסית ואין לו היכולת להבין טקסטים מעט מורכבים, אז גם יכולת הפרנסה שלו היא מוגבלת מאוד ומכאן שמהר מאוד הוא יכול להתדרדר מתחת לקו העוני או להתפרנס לא רחוק ממנו.כך אנו נראים בהשוואה למדינות מפותחות:

בתחתית מיומנויות מבוגרים

6) בנק ישראל: לישראלים אין הכישורים להיות עובדים טובים יותר. לכן התוצר לשעת עבודה אצלנו כ-35$ לעומת 46.7$ ב-OECD.

7) בישראל שיעור גילי העבודה באוכלוסייה (בני 64-16) הוא 61.55% – הנמוך ב-OECD (בפועל – נמוך עוד יותר, כי 48% מבני 21-18 משרתים בצבא), וילדים (בני 15-0) הם 28.2% (הגבוה ב-OECD), ז"א אצלנו כ-2 עובדים פרנסים ילד אחד. ב-OECD, גילי עבודה הם 66.35% באכלוסייה, ילדים הם 18.4%, ז"א 3.6 עובדים מפרנסים ילד אחד. אגב, לו שיעור הילדים אצלנו היה כמו ב-OECD, היינו מגיעים ל-3.88 עובדים לכל ילד – פי-1.78 ממה שעכשיו.

8) סיבות הפיגור של ישראל לעומת OECD ברמת החיים ובהשכלה:
– התוצר לעובד – נמוך;
– שיעור העובדים באוכלוסייה – נמוך;
– שיעור הילדים – גבוה.
לכן ילדינו מקבלים מעט מדי חינוך, והמבוגרים, שלרובם כישורי עבודה ירודים, מקבלים מעט מדי הכשרה מקצועית.

9)מיצ"ב הוא מבחן פנים-ישראלי לכיתות ה' ו-ח'. משרד החינוך: "לאורך השנים נמצאו פערים ניכרים בהישגיהם של תלמידים מרמות שונות של רקע חברתי-כלכלי" [ע' 15-10]. גם בשנת  התשע"ז ראינו שהפערים אינם נסגרים

הפערים הכלכליים אצלנו הם הגבוהים ב-OECD. רק האמידים מסוגלים לתת לילדיהם את מה שהמדינה לא מסוגלת לממן: שיעורים פרטיים, חוגי העשרה, מגורים באזור בתי-ספר טובים. החמישון העליון מוציא על כך פי-9 מהחמישון התחתון. כך מתרחבים עוד יותר הפערים בהישגי התלמידים. לישראל אין כסף לסגירת הפערים בהשקעה לתלמיד. "רבים מתלמידי התיכון בפריפריה העמוקה רעביםהמורים בבתי הספר של רשת אורט נתקלים ביותר ויותר בני נוער שבאים לבתי הספר כשהם סובלים מרעב… ברור שהישגיהם נמוכים ביותר":

לא נסגרים פערים בין ילדים עשירים לעניים

10) גם ב-PISA, המבחן הבינלאומי, אנו בין הגרועים בעולם. מדאיג שהפערים בתוך ישראל אינם מצטמצמים בין מבחן למבחן. על מבחני PISA של 2012"הפערים בין הישגי התלמידים בישראל הם הגבוהים מבין מדינות OECD, וקיים קשר משמעותי בין רקע כלכלי־חברתי לציון נכשל במבחנים. על מבחני PISA של 2015: "כבר קרוב לשני עשורים שתלמידי ישראל מדורגים <…> במקום הראשון בעומקם של הפערים במבחן בין תלמידים חזקים לתלמידים חלשיםהפער קיים לא משום שהחזקים טובים במיוחד (הם רק בשליש התחתון של החזקים ב-OECD) [ע'46], אלא כי החלשים לא מתרוממים מתחתית OECD גם בלי שהחרדים נבחנים [ע'43]:

רק אחרי קטאר

11) השכלה גבוהה: "ב-40 השנים האחרונות ירד מספר חברי הסגל הבכיר, המרצים והחוקרים באוניברסיטאות, ב-60% מבחינת שיעורם באוכלוסייה, וההוצאה הלאומית לסטודנט ירדה משמעותית בנוסף, ב-1980–2014 ההוצאה הלאומית לסטודנט ירדה כמעט בחצי במונחים ריאליים: מ-115 ל-60 אלף שקל בשנה. ב-1999 היה חבר סגל בכיר אחד לכל 7.2 סטודנטים לתארים מתקדמים, ואילו ב-2014 – אחד לכל 10.6 סטודנטים". באין כסף לתקנים, אנו מכשירים סטודנטים לתואר שלישי ואיננו מצליחים לקלוט אותם בתפקידי מחקר והוראה בארץ לאחר בתר-דוקטורט בחו"ל. רבים ממקבלי התואר השלישי ממוסדות ישראליים חיים כיום בחו"ל: מתמטיקה – 24.1%, מדעי המחשב – כ-19%, הנדסת חומרים – כ-18.5% והנדסת אווירונאוטיקה וחלל – כ-17%. כך גם כ-15.5% בעלי תואר שני במתמטיקה ו-כ-15% – במדעי המחשב. מגמת העזיבה ממש מדאיגה (הגרף שכאן, המעודכן ל-2017, ישנו רק בדפוס ואיננו באתר העיתון):

אחוז אקדמאים בחול

"לפני כמה שנים ערכה האקדמיה הישראלית למדעים סקר מקיף בקרב חוקרים ישראלים בחו"ל, ומצאה כי הגורם המשמעותי המונע מהם לחזור לישראל היה דווקא תנאי המחקר שעמדו לרשותם בארץ…". אלה הכספים שאנו מקדישים למחקר מדעי:

תקציב מחקר לנפש

12) כשהחזקים עוזבים, יורדת הרמה הממוצעת של העובדים בארץ, ועמה יורד התוצר לנפש.

                            מכפיל חולשה נוסף: העניים מולידים יותר מהעשירים

שיעור העובדים אצלנו נמוך, ושיעור הילדים – גבוה. לכן גם אם פריון העבודה שלנו יעלה לממוצע OECD, ילד ממוצע אצלנו יקבל פחות מחברו ב-OECD. יש גורם נוסף שמחמיר את מצבנו לעומת ה-OECD: בעוד שם שיעורי הילודה כמעט ואינם משתנים בין עשירים לעניים, אצלנו, בממוצע, ככול שהורים עניים יותר, כך הם מולידים יותר. לכן אצלנו גבוה יותר שיעור הילדים הגדלים במשפחות שאינן מסוגלות לשפר בכספם הפרטי את חינוך ילדיהן, ז"א לשלם עבור שיעורי-עזר, חוגים, תנאי מגורים. ילודה גבוהה במשפחות עניות מעלה את שיעור התלמידים החלשים שגדלים להיות עובדים לא מיומנים. כך מדור לדור עולה הפיגור הכלכלי ביחס למדינות מפותחות.

מדוע העניים מולידים הרבה? כי אנו, משלמי המסים, מבטיחים – ומקיימים הבטחה – שכל נולד מקבל (אמנם ברמה נמוכה) בעזרת הציבור: שירותי בריאות, חינוך, ואף תזונה. לכן יש הורים שסומכים על כך שמשלמי המסים יפרנסו את ילדיהם – והם מולידים, ומולידים… זאת כי ריבוי הצאצאים מוסיף למשפחה כבוד, ולמגזר שלה – כוח אלקטוראלי.

                                   איך נעצור את ההתדרדרות אל העולם השלישי?

פרופסור ישראלי ידוע אמר שפערי החינוך דוחפים את ישראל לעולם השלישי, ומשק עולם שלישי אינו יכול להחזיק צבא של עולם ראשון. כרבים מעמיתיו, פרופסור זה מבכה את גורלנו – ובכך מסתפק. בעולמו, שיח הילודה הוא חטא, והצעה להוליד פחות – פשע.

לעומתו אני, חופשי מכללי האקדמיה ומתקינות פוליטית, מעז לומר: לא נציל את החינוך, את המשק ואת הציונות בלי שנקטין ילודה. נקטין אותה רק אם נפסיק לסבסד הולדה מעל 2 צאצאים לזוג הורים. החוק יאלץ הורים לתכנן משפחה בידיעה, שאם יוסיפו אחאים ל-2 או יותר הקיימים, ישלמו מכיסם על בריאות, חינוך וכד' של ילדים נוספים כ-2,300 ש"ח לחודש ממוצע משך 18 שנה. חשוב: הגבלת הסבסוד לא תחול על הילדים שכבר נולדו. ככול שנעכב את הגבלת הסבסוד, כך נתקשה להעבירה בכנסת שבה מתחזקות המפלגות שמצביעיהם מתאפיינים בריבוי ילדים.

המקורות (לפי סדר הופעתם בדו"ח):
https://2kids.org.il/2018/09/15/excessive-tfr-leads-to-3-rd-world
https://data.oecd.org/pop/young-population.htm#indicator-chart
https://www.themarker.com/news/education/1.4191501
https://data.oecd.org/eduresource/education-spending.htm#indicator-chart
https://www.themarker.com/news/education/1.2848447
https://www.themarker.com/news/education/1.4585261
https://www.themarker.com/markerweek/1.4404959
http://shoresh.institute/ShoreshHandbook2017-2018Hebrew.pdf , ע' 44, 45
https://www.themarker.com/markerweek/1.4511179
https://www.themarker.com/news/education/1.3122508
https://www.themarker.com/news/macro/1.4039460
https://www.themarker.com/technation/1.4526513
https://data.oecd.org/pop/young-population.htm#indicator-chart
http://go.ynet.co.il/pic/news/Takzir_Meitzav_2017.pdf
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5049756,00.html
https://www.themarker.com/opinion/1.4790523
https://www.themarker.com/news/education/1.2848447
https://www.themarker.com/news/education/1.4585261
http://shoresh.institute/ShoreshHandbook2017-2018Hebrew.pdf, ע' 43, 46
https://www.themarker.com/news/education/1.4526610
https://www.haaretz.co.il/1.4260497 (הגרף שכאן, המעודכן ל-2017, ישנו רק בדפוס ואיננו באתר העיתון)
https://www.themarker.com/news/education/.premium-1.6566134
https://www.themarker.com/news/1.2611599
https://2kids.org.il/law-text
https://2kids.org.il/what-is-the-cost   

נ"ב:
לקריאה ביקורתית של רשומה זו מספיקה ידיעת חשבון פשוט, כזה שלומדים בכיתה ה'. אז מדוע אני מחזר דווקא אחרי כלכלנים מקצועיים ומתחנן שיבדקו את תחזיתי הקודרת? את התשובה נתן לי איש אקדמיה: "הנתונים שלך אמינים, התהליכים מאומתים באופן אמפירי, אבל בלי מחקר אקדמי אי-אפשר לאמץ את מסקנותיך". הבנתי זאת כך: מה שנראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז – מותר לקרוא לו "ברווז" רק אם פרסום אקדמי מבוקר עמיתים קבע שזה "ברווז". ואם אקדמיה מתחמקת? לא דרוש מחקר אקדמי כדי להבין, שרובם שם דואגים למענקים, לקידום דוקטורנטים ו… לא ברור לי, מה מונע מפרופסור עם קביעות לדאוג, ולו קצת, לעתיד המדינה.

ובכל זאת השגתי "תעודות-כשרות" מאנשי אקדמיה:

פרופ' נורית כרמי, מכללת תל-חי : "…מישה מציג עובדות (מבוססות וקבילות לחלוטין בעיני) המתארות את ההשלכות של גידול האוכלוסייה. אני לא חושבת שעל זה יש ויכוח. יתכן שהוא לא הציג את כל ההשלכות בכל התחומים, אבל לא בזה הדיון...  מישה, כמו מי שעשה כבר את הקישור המתבקש בין הבעיה לפתרון, יודע שסבסוד 2 ילדים בלבד היא המצב הרצוי (ואני לחלוטין תומכת בכך) ולכן מכליל את זה במסר".

פרופ' י"מ, כלכלן, כתב לי, כי המסמך שלי "חשוב דווקא משום שהוא מרכז נתונים שישפיעו מאד על עתידה של ישראל בטווח הארוך. בייחוד התרשמתי מזה שלא הסתפקת בקטעי עיתונות, אלא גם הפנת לנתוני המקור של ארגון ה-OECD <…>  מקריאת המסמך וגם משיחתנו הטלפונית התרשמתי שאתה מתמקד בסוגיה מאד חשובה לעתיד המדינה, ושאתה משמיע את קולך ברבים. גם נביאי ישראל עשו כן, בלא שזכו לתמיכה מהממסד או מהציבור. אז אל תתייאש והמשך בדרכך זו. בברכה"  הפרופסור ביקש לא לחשוף את שמו.

JANE O'SULLIVANאוסטרלית המתמחה בהשלכות גידול האוכלוסייה, כתבה על תחזיתי (הדגשה – שלי):

“Your paper is very powerful. I sympathize with your problem of being dismissed as non-academic, when the data you collate should speak for itself. > …> I have no hesitation at all in saying you are correct about the vicious spiral into which the excessive birthrate leads us. 

פרופ' דוד גילת, מתמטיקאי באוניברסיטת ת"א (הדגשה – שלי): "שלום מישה. סיימתי זה עתה לקרוא את המאמר שלך. אני כמובן שייך לאלה בתוכנו המסוגלים לקרוא את דבריך ולהבינם. אין לי הסבר לתופעה המדאיגה שאנשי אקדמיה, מומחים במדעי החברה ובהשלכות הכלכליות של תהליכים חברתיים, אינם נרתמים לנושא הקריטי כל כך לעתיד החברה שבה הם חיים ופועלים. כנ"ל לגבי עיתונאים משכילים הנמנעים מלגעת בנושא.  כנראה שמאז השואה, ריבוי טבעי הפך אצלנו לפרה קדושה שאסור לגעת בה ושטרם הגיעה זמנה להישחט כפי שנשחטו כאן במרוצת השנים פרות קדושות למכביר. ייתכן שכדאי לנסות לרתום את מירב ארלוזורוב ולצרפה לכוחותינו באופן פעיל.  לאור שני המאמרים שהיא פרסמה בנושא לאחרונה, היא וודאי תומכת בצמצום הילודה. השכלת אותי הן בנתונים (שהיו ידועים לי רק במעורפל) והן ובעיקר בקשרים בין משתנים שונים (ילודה, חינוך, מיומנויות עבודה, וכיו"ב) והשפעותיהם ההדדיות, והכל נתמך בנתונים אמפיריים. שאפו!"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s