השפעת פריון ילודה על כלכלת ישראל – נתוני יסוד ותחזיות

הנתונים והתחזיות שבפוסט זה מאפיינות את ישראל לעומת OECD, דהיינו – 36 מדינות מפותחות. להשתייך ל-OECD – כבוד גדול , וישראל זכתה לכבוד זה ב-2010. אבל מלבד הכבוד, חברוּת בארגון זה פירושה תחרות עם מדינות OECD. הן מתחרות אתנו של שווקי ייצוא עולמיים ועל עובדים כשרוניים. מקום נמוך ב-OECD פירושו בריחת מוחות למדינות מצליחות יותר – ראו ס' 6 מטה. 

הנתונים שתמצאו מטה נלחקו מפרסומי OECD, מפרסומים של גופים רשמיים (הלמ"ס, בנק ישראל) ומכוני מחקר אקדמיים של ישראל. התחזיות – שלי, ואם יש שאלות, נא לכתוב ל-2kids.org.il@gmail.com.
חשוב: הנתונים על ציוני PISA נכונים לנובמבר 2019. בתחילת דצמבר 2019 פורסמו תוצאות המבחנים שנערכו ב-2018. את הסקירה הראשונית תמצאו במאמר זה. לא היה שיפור לעומת 2015. אשתדל לעדכן פוסט זה.

1. TFR-Total Fertility Rate (פריון ילודה) ויחס הגילים באוכלוסייה:
ישראל לעומת OECD

• TFR, דהיינו מספר ילדים לאישה ממוצעת במהלך חייה, הוא 3.1 בישראל, 1.7 ב-OECD.
• עקב פערי TFR, שיעור נתמכים צעירים (גילי 15-0) בישראל הוא 28% באוכלוסייה, וב-OECD ממוצע- 18%.
• שיעור המפרנסים (גילי 64-16) –61% באוכלוסייה שלנו, ו-66% ב-OECD.
• אצלנו לכל נתמך צעיר יש 2 מפרנסים, כשב- OECD יש 3.6. אבל משום שאצלנו בני 21-18 מגויסים לשירות חובה, ז"א אינם מפרנסים, אלא ממשיכים להיות נתמכים, אצלנו לכל נתמך צעיר יש כ-2 מפרנסים (ראו נספח).

התחזית: אצלנו רמות TFR במגזרים שונים נעות בין 7.1 (חרדים, בדווים דרומיים) ל-2.2 (יהודים לא דתיים, נוצרים). אם כל מגזר ישמור על דפוסי ילודה של היום, ב-2035 נגיע ל-TFR ממוצע של 3.5, וב-2055 – 4.0. לכל נתמך צעיר יהיו פחות ופחות מפרנסים, ויקטנו המשאבים הזמינים לדור הצעיר.

2. השקעת משאבים בחינוך

• אנו בין 5 הגבוהים ב-OECD בשיעור התמ"ג המוקדש לחינוך, וכשמנטרלים את ההוצאות לביטחון – אנו הראשונים.
• אנו בתחתית OECD בהשקעה לתלמיד: למרות שכלל ילדי הגיל הרך מקבלים 150% מממוצע OECD, ילד אחד מקבל 50% לעומת חברו ב-OECD; לעומת ממוצע OECD, תלמיד בי"ס חובה מקבל 85% , בהשכלה גבוהה –72%.
• אנו מעל OECD בשיעורים ממוצעים של הוצאה פרטית: בי"ס חובה – 19% מול 17%, בהשכלה גבוהה – 44% מול 32%.
• בכסף פרטי, החמישון העליון מוציא על שיעורי עזר, חוגי העשרה ואבחונים פי-9 יותר מהחמישון התחתון.
• מאחר ומפרנס ישראלי ממוצע מייצר 70% ממה שמייצר חברו ב- OECD, ולנתמך צעיר ויש לנו 2 מפרנסים לעומת 3.6 ב-OECD, תלמיד ממוצע שלנו אמור לקבל רק כ-40% ממה שמקבל מקבילו ב- OECD. בפועל אנו מתאמצים ונותנים לילדינו יותר מ-40% אלה (ראו לעיל: בגיל הרך – 50%, בבית-ספר – 85%).

3. מורים

• מורי ישראל מדורגים, לפי כישוריהם, במקום 28 מתוך 34 מדינות OECD, ובמקום 29 בחשבון.
• ציון הבגרות הממוצע בלשון ובחשבון של מורינו בני 33-20 – נמוך מהממוצע לבני גילם בישראל (שגם הוא נמוך מממוצע OECD). מ-2007 עד ל-2017 ציונים אלה ירדו (על אף שעלו ב-2014-2013).
• ציון פסיכומטרי ממוצע של המתקבלים ללימודי הוראה הוא הנמוך במערכת השכלה גבוהה שלנו: ירד מ-516 ב-2011 ל-488 ב-2018. עקב ביקוש רב למורים, רבים מתקבלים ללימודי הוראה בלי מבחן פסיכומטרי כלל.
• משך 40 השנים האחרונות שיעור פרופסורים באוכלוסייה כללית ירד ב-60%; היחס פרופסור/סטודנט ירד ב-32% בשנים 2014-1999.

התחזית: לאור גרעון מתמשך בתקציב המדינה, אין צפי להגדלת תקציב להשכלה גבוהה בכלל ולהכשרת מורים בפרט; עקב עליה בשיעור תלמידים, יעלה הביקוש למורים. לכן לא סביר שכוח הוראה ישתפר.

4. הישגים לימודיים של ילדינו*

• ב-PISA (מבחנים בינלאומיים בחשבון, מדע וקריאה לבני 15) אנו פחות ממוצע OECD ואף מכמה מדינות נכשלות.
• משרד החינוך מצא קשר ישיר בין השקעה כספית לתלמיד, מחד, לציוניו ב-PISA, מאידך.
• ב-2015-2012 גדל תקציב החינוך ב-35%. אבל מתוך 600 הנקודות האפשריות, עלו ציוני תלמידינו רק ב-13 נקודות במדע (מ-454 ל-467), ב-28 נקודות בחשבון (מ-442 ל-470) וב-40 נקודות בקריאה (מ-439 ל-479).
• בישראל, הפערים בציוני PISA בין תלמידים חזקים לחלשים הם הגבוהים ב- OECD. לא כי החזקים שלנו הכי טובים (הם בשליש התחתון של 5% כאלה בכלל המדינות), אלא כי 5% החלשים שנו הם הגרועים בין החלשים של OECD.
• OECD מצא: תלמיד שנכשל באחד או יותר מבחני OECD, סביר שיתקשה במקום עבודה מתקדם. אצלנו 32% נכשלו בחשבון, ב-OECD רק 23%; אצלנו נכשלו במדע 31%, ב-OECD רק 21%;  אצלנו נכשלו בקריאה 27%, ב-OECD רק 20%. אצלנו 20% נכשלו בכל 3 מבחנים, ב-OECD רק 13%. אצלנו, מהערבים נכשלו 45%, מהיהודים –12%. אם כוללים חרדים, אנו יורדים עוד יותר בהישגים: הם, 23% מכלל תלמידינו, קיבלו פטור מבחינות PISA, כי לא למדו מקצועות ליבה. בכל יתר המדינות לא נבחנים עד 5%.
• ככול שהורים עשירים יותר, כך עולים הישגי ילדיהם בבית-ספר (הסיבה – ראו "השקעה משאבים בחינוך" לעיל).
• כבר בגיל הרך ילדי עניים מפגרים באוצר מלים ובמדדים התפתחותיים אחרים.

תחזית:  מאחר ואצלנו העניים מולידים יותר מהעשירים, בעתיד יגדל שיעור חלשים באוכלוסיית תלמידים. לכן יירד הציון הממוצע של כולם ויתרחב פער ההישגים בין עשירים לעניים.

*לפי נתוני PISA 2015.

5. מיומנויות עבודה ופריונהּ

• לדעת מומחים, הן שלנו והן של OECD, מיומנויות של מבוגרים נקבעות בעיקר על-ידי הישגים לימודיים בילדותם.
• עשרות שנים אנו מפגרים לעומת 7 המדינות המתקדמות (G7) בפריון עבודה. הפער הולך ומתרחב: מ-$5.4 לשעה ב-1974 ל-$18.3 ב-2017 (PPP$ ב-2010). שיעורי הצמיחה השנתיים היו 1.26% אצלנו מול 1.69% אצל G7.
• אנו מפגרים גם לעומת הממוצע של 18 מדינות מובילות ב- OECD. ב-2018, הפיגור היה 38% לשעת עבודה, ופיגור לנפש היה "רק" 30%, כי בישראל עובדים שעות רבות יותר.
• לישראלי ממוצע בגיל עבודה יש מיומנויות נמוכות במבחן הבינלאומי PIAAC (קריאה, חשבון, מחשבים). המיעוט אצלנו מיומן ברמה עולמית (היי-טק, ביו-טק, אקדמיה), אבל הרוב – ברמה ירודה. הנה יחס מיומנויות בין ישראל לממוצע OECD, לפי עשירונים של רמת מיומנות ב-2015. ככול שיורד העשירון, כך מתרחב הפער לרעתנו:
  

• פערי מיומנויות מתבטאות בפערי שכר ומיסוי. עשירונים 5-1 לא משלמים מס הכנסה, 9 ו-10 משלמים יחדיו 92% מכלל מס הכנסה.
• מיצינו את הפוטנציאל של כוח-אדם שמסוגל לעבוד בהיי-טק, כי רק כ-9% מעובדינו יודעים אנגלית ומתימטיקה ברמה הדרושה שם, ורוב מ-9% אלה כבר עובדים בהיי-טק.
• אצלנו, השיעור בתמ"ג של תקציב להכשרת מבוגרים – כרבע לעומת OECD, ובמגמת ירידה.
  תחזית: רק אם יעלו ארצה הרבה עובדים מיומנים, כמו שקרה ב"העלייה הגדולה" של שנות ה-90, תעלה מיומנות העבודה הממוצעת ויעלה תמ"ג לנפש.

6. ירידת משכילים מהארץ

• מכלל בעלי תואר שלישי במתמטיקה, במחשבים, בהנדסת חומרים, ובאווירונאוטיקה – חיים בחו"ל, בהתאמה: 24.1%, 19%, 18%, 17%. כך גם כ-15% של בעלי תואר שני.
• שיעור היורדים מכלל המומחים עלה בהדרגה מ-4.6% ב-2013 ל-5.8% ב-2017, ובמספרים – מ-26,012 ב-2012 עלה עד 30,007 ב-2015.
• ב-2014, למשכיל 1 שחזר ארצה היו 2.6 שירדו, וב-2018 ירדו כבר 4.6.
• ב-2006, 9.8% מרופאינו עבדו בארצות OECD, וב-2016 – כבר 14%.

תחזית: תרד המיומנות הממוצעת של עובדינו, כי מחסור במשאבים להעסקה באקדמיה מגביר את בריחת המוחות ממנה, ונטל מס כבד על העשירים, ז"א המשכילים והיצרניים, מניע אותם לרדת מהארץ.

נספח: ככול שעולה הילודה, כך יורדת כמות המשאבים, הן הציבוריים והן הפרטיים, הזמינים לכל ילד:

ברמה ארצית: פחות מפרנסים – תקציב ציבורי מצטמק;
יותר ילדים – קטֶנה פרוסת התקציב המצומק המגיעה לכל ילד.

ברמה משפחתית: כל ילד נוסף מקטין את יכולת משפחתו להשלים בכספה הפרטי את מה שהחינוך הציבורי הדל אינו מסוגל לתת לילדיה.