"פורום קהלת": פחות ילדים = פחות עוני

לפני שנה פרסם "פורום קהלת" נייר-עמדה שהוא מהפכני בעניי. מהפכני – כי שני המחברים, גלעד גייבל וד"ר מיכאל שראל, העיזו לשאול, מה יקרה עם יירדו שיעורי הילודה בשני קהלים: חרדים וערבים. הירידה בילודה הוגדרה כך: "בדיקתנו אינה מדמה ירידה שרירותית במספר הילדים בחברות הערבית והחרדית, אלא מדמה תרחיש שבו דפוסי הילודה בחברות הללו זהים לאלה של שאר האוכלוסייה."

אמנם ממש בהתחלה הדגישו השניים ש"…אין בהעלאת שאלה זו משום שיפוט ערכי בנוגע למספר הילדים הראוי למשפחה; להפך, אנחנו סבורים כי הממשלה צריכה לכבד את חירות הפרט ואת בחירותיהן של משפחות", אבל הממצאים וההשערות שלהם רחוקים מהתקינות הפוליטית ("פורום קהלת" בדרך כלל אינו חושש מאמירת אמת לא נוחה).

להלן התקציר והקטעים הנבחרים מהפרסום הנ"ל. ההדגשות – שלי. כרגיל באתר זה, מילותיי – בכחול, ציטוטים – בשחור נטוי.

תקציר

במחקר זה אנו בוחנים את השאלה כיצד העדפות הילודה במגזר החרדי ובחברה הערבית משפיעות על מדדי הרווחה המקובלים בקרב אותן תת־אוכלוסיות בפרט ובקרב האוכלוסייה הישראלית בכלל. נדגיש כי אין בהעלאת שאלה זו משום שיפוט ערכי בנוגע למספר הילדים הראוי למשפחה; להפך, אנחנו סבורים כי הממשלה צריכה לכבד את חירות הפרט ואת בחירותיהן של משפחות. משפחות מכירות בדרך־כלל את העדפותיהן טוב יותר מכל גורם אחר, ויודעות מה עדיף להן, ובכלל זה כמה ילדים רצוי מבחינתן להביא לעולם.

אולם, מכיוון שמדדי העוני בישראל גבוהים בהשוואה למדינות מתקדמות אחרות, ומכיוון שקיימת מטרה מוצהרת של הממשלה לפעול להקטנת שיעורי העוני, חשוב לזהות את הגורמים שמובילים למדדי העוני הגבוהים, וביניהם העדפות הילודה של מגזרים בחברה הישראלית, ולהעריך את משקלם היחסי. כך, למשל, אם הסיבה המרכזית למדדי העוני הגבוהים היא העדפות ילודה, המשמעויות לגבי רמת הרווחה של האוכלוסייה ולגבי המדיניות החברתית ־ הכלכלית הרצויה מצד הממשלה שונות לחלוטין מאשר אם הסיבה המרכזית היא תפקוד לקוי של מערכת החינוך, כשלים בשוק העבודה או מערכת רווחה לא־מְסַפּקת. ממוצע הילדים מתחת לגיל 18 שמתגוררים עם הוריהם במשפחות חרדיות הוא 2.4; במשפחות ערביות – 1.3; ובמשפחות אחרות – 0.7 . בדיקה מרכזית במחקר היא כיצד היו שיעורי העוני בישראל בכללותה, ובחברות החרדית והערבית בפרט, משתנים, אילו העדפות הילודה של שתי הקבוצות הראשונות היו דומות להעדפות הילודה של שאר האוכלוסייה בישראל . תוצאות הבדיקה הן ששינוי כזה בהעדפות הילודה היה מוביל לירידה של תחולת העוני בקרב משקי־בית ופרטים הן באוכלוסייה הישראלית כולה והן בכל אחת משתי החברות האמורות – החרדית והערבית – וזאת למרות עלייה מקבילה של קו העוני עצמו. הירידה בשיעורי העוני של ילדים בולטת במיוחד. מבדיקתנו עולה כי בעוד העדפות הילודה של חרדים מהוות גורם מהותי המשפיע על תחולת העוני באוכלוסייה כולה ובתוך החברה החרדית בפרט, להעדפות הילודה בחברה הערבית יש השפעה מתונה יותר על מדדי העוני ואי־השוויון. שיפור משמעותי נרשם גם בהשוואה בין־לאומית של שיעורי העוני, בעיקר של ילדים. הפער בין שיעורי העוני בישראל לבין ממוצע ה־OECD יורד (כתלות בסימולציה) בכ־14% – 24% לגבי פרטים ובכ־42% – 53% לגבי ילדים. נוסף על כך, הקיטון במספר הילדים מוביל לירידה במדד ג'יני לאי־שוויון בהכנסה הפנויה בישראל, עד כדי כך שבדירוג מדינות ה־OECD לפי מדד זה ישראל עוברת מהמקום התשיעי למקום השלושה־עשר או השמונה־עשר (כתלות בסימולציה), קרוב מאוד לחציון של מדינות ה־ OECD.

הירודה בילודה תביא, לדעת המחברים, להקטנה לא רק בעוני ובפערים: "חשוב להדגיש כי הסימולציות המוצגות במחקר בודקות רק השפעות לטווח קצר. סביר להניח שההשפעות על שיעורי העוני בטווח הארוך (ההשפעות הבין־דוריות) יהיו חזקות אף יותר, שכן ירידה בילודה צפויה להגדיל את יכולתה של המשפחה להשקיע בהון האנושי של כל אחד מהילדים."

מאתגר לא פחות הניתוח של המונח שלכאורה ברור וחד-משמעי: הרווחה. המחברים מעיזים להציע משמעויות שונות למונח זה: "כיצד אם כן יש לפרש את ההשלכות של בחירת המשפחה להביא ילד נוסף לעולם על רווחתו של משק־הבית? "רווחה" היא מושג רחב ורב־ממדי. תוספת של כל ילד למשפחה גורמת אומנם לירידה ברמת החיים החומרית, ולפיכך לפגיעה ברווחתה, אך מכיוון שמשפחה יכולה לבחור להביא פחות ילדים לעולם, סביר שהבחירה במספר ילדים גדול משקפת עלייה ברווחתה. כלומר, משפחה עשויה לעבור ממצב שבו היא אינה ענייה למצב שבו היא ענייה ואף־על־פי־כן להגדיל את רמת הרווחה שלה. לכן מדדים גבוהים של עוני ושל אי־שוויון שמתקבלים בעקבות בחירות של משפחות להוליד ילדים רבים על־חשבון רמת חייהן החומרית עלולים לשקף תמונה מעוּותת של פערים ברווחה. המדיניות החברתית־הכלכלית כיום מתעלמת בדרך־כלל מהמשמעות הרחבה יותר של רווחה, שדווקא על־פיה יש לגזור אם נכון לסבסד קבוצות אוכלוסייה מסוימות על־חשבון קבוצות אחרות. שימוש במדדים פשוטים ובהירים, כגון תחולת העוני, מסייע בהשוואות הנוגעות בהכנסה הפנויה או הכלכלית או בתצרוכת, אך אינו מאפשר להשוות בין רמת הרווחה של פרטים שונים או של משפחות שונות. על־מנת לפצות על כך, חיוני להבין תחילה אילו גורמים משפיעים על רווחה, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף דרך המדדים הללו. בשלב השני יש לכמת עד כמה שניתן את סך ההשפעה של גורמים אלה על הרווחה, על־מנת לגבש מתווה מדיניות הולם. משימה זו מורכבת בהרבה ממדידה של שיעורי העוני או של מדדי ג'יני. להבחנה הנעשית כאן – בין רמת החיים החומרית לבין רמת הרווחה של המשפחה (הכוללת משתנים רבים נוספים, כולל גודל המשפחה) יש אפוא משמעות רבה בנוגע להבנה של פערים חברתיים ובנוגע לקביעת מדיניות ממשלתית."

בהמשך מופיע רעיון חתרני ממש: "סוגיה רלוונטית מתחום המדיניות היא באיזו מידה רצוי שהמדינה תסייע למשפחות מרובות ילדים על־חשבון משפחות מעוטות ילדים? בהנחה שהסיבה להתערבות זו של המדינה נובעת מרצון להקטין פערים (ולא, למשל, מתפיסה שלפיה למספר ילדים גדול יש השפעות חיצוניות חיוביות או שליליות), נשאלת השאלה: איזה סוג של פערים המדינה מבקשת להקטין – האם פערים בהכנסה לנפש סטנדרטית או פערים ברמת הרווחה של המשפחות במובן הרחב? ההבדל בין שני סוגי הפערים מעמיד בסימן שאלה את ההצדקה למיסוי של משפחות מעוטות ילדים לטובת סבסוד של משפחות מרובות ילדים. נימוק אפשרי נוסף להצדקת התערבות מצד ממשלה לסייע למשפחות מרובות ילדים (למשל, באמצעות קצבאות ילדים) הוא הרצון לסייע לילדים עצמם ( ולא בהכרח למשק הבית כולו). זאת, מתוך מחשבה שילדים במשפחות מרובות ילדים גדלים ברווחה כלכלית פחותה בהשוואה לילדים במשפחות מעוטות ילדים, ומכיוון שההחלטה לגבי מספר הילדים במשפחה מתקבלת על־ידי ההורים ולא על־ידי הילדים. אולם, ההחלטה כיצד להשתמש בסיוע הנוסף נתונה גם היא בידי ההורים ולא בידי הילדים, וכך עשויים הכספים הנוספים לשמש למטרות אחרות ולא בהכרח לשיפור מצבם של הילדים; ובפרט, הכספים הנוספים עשויים אף להקל על החלטה של ההורים להגדיל את מספר הילדים במשפחה על־ידי הבאת ילד נוסף לעולם, תוך הקטנת הרווחה החומרית של כל בני המשפחה הקיימים. אפילו במקרים שבהם הסיוע ניתן באמצעות מימון שירותים המוענקים לילדים עצמם ולא באמצעות העברות כספיות, יכולים ההורים (המעוניינים בכך) לקזז את הסיוע הנוסף הניתן לילדיהם מתקציבים ציבוריים מסך עלות הילדים הפרטית של משפחתם ולהפנות את הסכום שקוזז למטרות אחרות, כולל להגדלת מספר הילדים."

אין להגיב בפוסט, אלא דרך 2kids.org.il@gmail.com

סגור לתגובות.