מחקרם של פניגר ושביט עמד במבחן הזמן

PISA הם מבחנים בינלאומיים תלת-שנתיים, ובהם בני 15 נבחנים בקריאה, חשבון ומדעים. לפני 9 שנים פרסמו יריב פניגר ויוסי שביט, שני מדענים ישראלים, מחקר על ציוני PISA של 2000 ו-2006. הם בדקו, מדוע תלמידי ישראל מפגרים בהישגיהם למרות שאצלנו תמ"ג לנפש גבוה יחסית. להלן מה שהמדענים הסיקו ב-2011.

שם הפרסום והקישורית: המחיר הדמוגרפי: שיעורי ילודה והישגים במבחנים בינלאומיים
יריב פניגר ויוסי שביט, תשע”א–2011, סוציולוגיה ישראלית יג (1), ע' 55

עיקרי המסקנות על תלמידי ישראל ב-PISA של 2000 ו-2006 (לוקטו על-ידי – מ"ש):

  • ע'68
    "רק המשתנה של גודל [צ"ל שיעור-מ"ש] האוכלוסייה הצעירה מצליח להסביר את הפער לרעת ישראל".
  • ע'73
    "הפער לרעת תלמידי ישראל אינו מוסבר על ידי התמ“ג [לנפש-מ"ש]. אפשר לומר אפוא שעל פי הנתונים שבידינו, רמת הפיתוח הכלכלי אינה הגורם המרכזי להישגים הנמוכים יחסית של התלמידים הישראלים.".
  • ע'74
    "שיעור האוכלוסייה הצעירה בישראל מסביר היטב את ההישגים הנמוכים יחסית של התלמידים הישראלים". 
  • "יש קשר חיובי בין ההשקעה לתלמיד ובין ההישג הממוצע, אלא שקשר זה אינו מסביר את ההישגים הנחותים של תלמידי ישראל בהשוואה לממוצע הבינלאומי".
  • ע'75
    "גם גודל המשפחה, ולא רק גודל הכיתות, פועל לרעת התלמידים בישראל".
  • "אפשר להסביר את הממצא שתלמידים ישראלים מגיעים להישגים נמוכים יותר משל תלמידים בעלי פרופיל [חברתי-כלכלי – מ"ש] דומה במדינות אחרות בכך, שהם גדלים במשפחות גדולות יותר ולומדים בכיתות צפופות יותר. כפי שהסברנו קודם, שני משתנים אלו מוכרים בספרות כמשתנים שמגבילים התפתחות קוגניטיבית והשכלתית".
  • ע'76
    "לגודל [צ"ל לשיעור – מ"ש] האוכלוסייה הצעירה במדינות השפעה שלילית מובהקת על הישגי תלמידיהן. כפי ששיערנו, השפעה שלילית זו מוסברת במידה רבה על ידי שני משתנים: מספר האחאים במשפחה וגודל הכיתה הממוצע במדינה".
  • "מספר האחים והאחיות במשפחה קשור ביחס הפוך להתפתחותם הקוגניטיבית ולהישגיהם ההשכלתיים".
  • "המחקר הנוכחי מחזק את הטענה שאין לחפש פתרונות קסם לבעיותיה של מערכת החינוך בישראל ללא התייחסות מעמיקה להקשר החברתי והדמוגרפי שבו היא פועלת. הדמוגרפיה הישראלית לא התפתחה יש מאין. שיעורי הילודה בישראל גבוהים באופן חריג בהשוואה למדינות מערביות המהוות את קבוצת ההתייחסות מקובלת של אזרחי ישראל. הספרות מלמדת שאחד הגורמים לריבוי הטבעי הגבוה בישראל קשור למדיניות עידוד הילודה בה, לקצבאות הילדים הנדיבות, ואף לעידוד השימוש בטכנולוגיות של הפריה מלאכותית".
  • ע'77
    "רמת הפריון משפיעה לרעה על הישגי תלמידים באמצעות שני משתנים: גודל הכיתות וגודל המשפחות. את גודל המשפחות אי אפשר לצמצם ללא הפחתה של ממש בשיעורי הפריון, ואף שמדינות לא מעטות ־ בהן סין, מצרים והודו ־ הצליחו בכך, קשה לצפות לשינוי של מדיניות הפריון בישראל בטווח הקצר או הבינוני."

מאז חלפו 9 שנים, ועבודתם של פניגר ושביט עמדה במבחן הזמן. הוכח אמפירית הקשר הסיבתי שתיארו: ילודה גבוהה מורידה הישגים לימודיים. הילודה אצלנו נשארה באותה הרמה, 3.1 ילדים לאישה, ולכן ציוני תלמידינו נשארו נמוכים ואף ירדו ב-PISA של 2018 (פורסמו ב-2019).

במחקרם מ-2011 כתבו השניים: "קשה לצפות לשינוי של מדיניות הפריון בישראל בטווח הקצר או הבינוני". מדוע רק "לצפות לשינוי"? מדיניות הפריון אינה כוח-טבע. משנים אותה בחקיקה, וציפיתי מהמדענים שימליצו על שינוי חקיקה. אבל המלצתם בסוף המחקר הייתה… לערוך מחקר נוסף. זו, כנראה, חלוקת התפקידים הרצויה להם: ישראל – מתדרדרת, מדעניה – חוקרים את התדרדרותה. נשאר רק לקוות שמענקי מחקר ימשיכו לזרום מחו"ל, כי בישראל המתדרדרת יש פחות ופחות כסף למדע.

להגיב אפשר רק דרך 2kids.org.il@gmail.com

סגור לתגובות.