קטגוריה: Uncategorized

"פורום קהלת": פחות ילדים = פחות עוני

לפני שנה פרסם "פורום קהלת" נייר-עמדה שהוא מהפכני בעיניי. מהפכני – כי שני המחברים, גלעד גייבל וד"ר מיכאל שראל, העיזו לשאול, מה יקרה עם יירדו שיעורי הילודה בשני קהלים: חרדים וערבים. הירידה בילודה הוגדרה כך: "בדיקתנו אינה מדמה ירידה שרירותית במספר הילדים בחברות הערבית והחרדית, אלא מדמה תרחיש שבו דפוסי הילודה בחברות הללו זהים לאלה של שאר האוכלוסייה."
להמשיך לקרוא

שעת-כושר לריסון ילודה

[פוסט זה הינו עדכון של פוסט קודם, "ילודה מופרזת מדרדרת אותנו אל העולם השלישי"]

שיח ציבורי על עתידהּ הדמוגרפי של ישראל לוקה בקוצר ראייה, כי מוגבל למה שרואים כאן ועכשיו: עומס-יתר בכבישים, בבתי-חולים, בשמורות טבע וכד'. אבל עומסי-יתר הם רק תסמיני החולי, לא מקורו. פרופ' דן בן-דוד[1] כתב על כך: "ישנה נטייה לאבחונים מוטעים לגבי מקור צפיפות היתר במוסדות ובתשתיות בישראל – לצד הערכת חסר לגבי השפעתה של ההתפלגות הדמוגרפית של האוכלוסייה על יכולתה העתידית של המדינה לקיים את עצמה מבחינה כלכלית ולבלום את הזרם הגובר של משכילים העוזבים את המדינה".  בן-דוד הזהיר מהסכנה הקיומית[2]: "…חינוך ברמה של עולם שלישי יוביל למשק של עולם שלישי, שלא יוכל להחזיק צבא של עולם ראשון ובלעדיו תתקשה ישראל לשרוד בסביבה העוינת בה היא שוכנת".

בפוסט זה אוכיח: התפלגות דמוגרפית שלנו, זו שבן-דוד הגדירהּ כמסכנת את עתידנו, נובעת מילודה מופרזת. אציג נתונים, תחזיות והפיתרון. מקורות הנתונים – בקישוריות שבתוך הטקסט וגם ברשימה ממוספרת בסוף הפוסט. כל ההדגשות – שלי.

   1. TFR (Total Fertility Rate- מספר ילדים שאישה יולדת בחייה) והתפלגות גילים באוכלוסיית ישראל[3]
    א. ב-OECD ממוצע TFR הוא 1.7, בישראל – 3.1. לכן ילדים (בני 15-0) ב-OECD הם 18% מאוכלוסייה, אצלנו – 28%.
   ב. ב-OECD מפרנסים (בני 64-16) הם 66% מאוכלוסיה, אצלנו-61%. לפיכך ב-OECD יש 3.6 מפרנסים שתומכים בילד, אצלנו – 2.2. אבל אצלנוי כמחצית בני 21-18 הם משרתי-חובה, ז"א אינם מפרנסים אלא בעצמם נתמכים. לכן בפועל בילד אחד שלנו תומכים 2 מפרנסים בלבד.
    תחזית: לכל ילד יהיו פחות ופחות מפרנסים, ויקטנו המשאבים הזמינים לחינוך הדור הצעיר. זאת כי אם כל מגזר ישמור על דפוסי ילודה של היום (TFR ישאר 7.1 של עניים, 2.1 – של אמידים, וקבוצות שונות – באמצע), ב-2035 TFR כללי יהיה 3.5, ב-2055 –  4.0.                                                      
                                                           2. משאבים לחינוך[4]
  א. בשיעור תמ"ג שמוקדש לחינוך, אנו בצמרת OECD, ואם מנטרלים את ההוצאות לביטחון – אנו הגבוהים שם. למשל, כלל ילדי הגיל הרך שלנו מקבלים 150% מממוצע שיעור תמ"ג לחינוך לגיל הרך ב-OECD.
  ב. אבל בהשקעה המחושבת לילד אנו בתחתית OECD: בגיל הרך – 50% לעומת OECD, בחינוך חובה – 85%.
   ג. לנתמך צעיר יש אצלנו רק 2 מפרנסים לעומת 3.6 ב-OECD, ומפרנס ממוצע שלנו מייצר רק 70% לעומת חברו ב-OECD. לכן תלמידנו הממוצע אמור לקבל רק כ-39% ממה שמקבל מקבילו ב-OECD. אבל, כדי להיטיב עם ילדינו, אנו מקצצים בצרכי ציבור אחרים ונותנים בחישוב לילד יותר מ39% הנ"ל: בגיל הרך – 50% מממוצע OECD, בבי"ס חובה – 85%.
   ד. ב-OECD שיעור ההוצאה הפרטית בחינוך חובה הוא 17%, אצלנו – 19%; ב-OECD שיעור ההוצאה הפרטית בהשכלה גבוהה הוא 32%, אצלנו – 44%.
   העל שיעורי עזר, חוגי העשרה ואבחונים, ז"א לא תשלומי-חובה, הוצאת החמישון העליון בכסף פרטי גבוהה פי-9 [5] מהוצאת החמישון התחתון.
   ושיעור הורים עניים באוכלוסייה עולה (ראו ס' 1 לעיל), והם אלה שאינם יכולים להשלים בכספם הפרטי את מה שילדיהם לא מקבלים בחינוך ציבורי.                                                        3. מורים בחינוך חובה[6]
   א. ב-2017 מורי ישראל דורגו במקום 28 לפי כלל המיומנויות (בחשבון – מקום 29) מתוך 34 מדינות OECD.
   ב. ציוני בגרות בלשון ובחשבון של מורינו בני 33-20 – נמוכים מהממוצע של בני גילם בישראל (שגם אלה נמוכים לעומת אותם הגילים ב-OECD). יתר על כן, ציוני בגרות אלה ב-2017 ירדו לעומת 2007.
   ג. ציון פסיכומטרי ממוצע של המתקבלים ללימודי הוראה הוא הנמוך במערכת השכלה גבוהה שלנו ואף ירד מ-516 ב-2011 ל-488 ב-2018. עליית שיעור ילדים באוכלוסייה יוצרת ביקוש עולה למורים. לכן רבים מתקבלים ללימודי הוראה בלי מבחן פסיכומטרי.
   תחזית: כוח-אדם בהוראה לא ישתפר באיכותו, כי הביקוש העולה למורים מאלץ לקבל ללימודי הוראה מועמדים נחותים, אחר-כך להעסיקם , וגרעון תקציבי מתמשך מחייב לחסוך בהכשרתם. משכורות מורים – נמוכות, והן אינן מושכות להוראה מועמדים איכותיים יותר.
                                                       4. הישגים לימודיים של ילדינו[7]
   א. ב-2018-2015 תקציב החינוך גדל ב-10 מיליארד ₪, אך ממוצעי PISA ירדו.  שנים: 2006 2009 2012 2015 2018
453   455   470   467   462 – מדעים
442   447   466   470   463 – חשבון
439   474   486   479   470 – קריאה
מקומותינו בין 79 המדינות שנבחנו, לפי המקצועות הנ"ל: 42, 41, 37. החרדים (19% מכלל בני 15) קיבלו פטור מ-PISA, כי אינם לומדים מקצועות אלה. אחרת ציונים ממוצעים שלנו היו יורדים עוד. במדינות אחרות פטורים מבחינות PISA עד 5%.
   ב. OECD מצא: תלמיד שנכשל באחד או יותר מבחני PISA, סביר שיתקשה במקום עבודה מתקדם. אלה שיעורי הנכשלים במבחני 2018:
ב-OECD נכשלו 22.6% בקריאה, 24% בחשבון13% בכל 3 מקצועות; 
בישראל נכשלו 31.1% בקריאה, 34% בחשבון, 22% בכל 3 מקצועות.
   ג. שיעור התלמידים החזקים אצלנו דומה לזה שב-OECD, אבל שיעור החלשים גבוה בכ-50% משיעורו ב-OECD.
   ד. עלה הפער בין תלמידינו החזקים לחלשים, והוא הגבוה בין 79 המדינות שנבחנו. כבר בכיתות ה' ו-ח' (בחינות מיצ"ב) הפערים גדלים, כאשר בני הורים אמידות משפרים עם הזמן את ציוניהם, ובני הורים עניים – לא.[8] [גם כאן[9]]
   ה. אצלנו הורים אמידים ומשכילים מולידים פחות צאצאים לעומת הורים עניים ומעוטי השכלה. ב-OECD אין הבדל כזה בילודה.
תחזית: ציוני PISA ימשיכו לרדת, כי יעלה שיעור משפחות עניות, וילדיהן המרובים יהיו, סטטיסטית, תלמידים חלשים.
                         5. מיומנויות עבודה ופריונהּ[10]  [ראו גם מחקר בנק ישראל [11]]
   א. מיומנויות עבודה של מבוגרים נקבעות בעיקר על-ידי הישגים לימודיים בילדותם (ראו 4. לעיל).
   ב. לעובד ישראלי ממוצע ציוני PIAAC (מבחן בינלאומי בקריאה, חשבון ומחשבים) נמוכים. המיעוט, זה שעובד בהיי-טק, ביו-טק ואקדמיה, מיומן ברמה עולמית, אבל לרוב הלא-מיומן ציוני PIAAC נמוכים בהשוואה לציונים ב-OECD  [12]:

   ג. אזרחים אמידים תורמים במיסיהם הרבה מעל שיעורם באוכלוסייה, והמגמה עולה:
בשנת 2000, עשירוני הכנסה 9 ו-10 שילמו 83% מסך מס הכנסה, 6,7 ו-8 – 16%, 5-1 – 1%.
בשנת 2017 נטל מס הכנסה באותם העשירונים היה כבר 92%, 8% ו-0% בהתאמה.

ד. זה עשרות שנים אנו מפגרים אחרי 7 המדינות המתקדמות (G7) בפריון עבודה. הפער הולך ומתרחב: מ-$5.4 לשעה ב-1974 ל-$18.3 ב-2017 (PPP). פריון עבודה עלה בממוצע שנתי: 1.26% אצלנו מול 1.69% אצל G7.
   ה. אנו מפגרים גם לעומת הממוצע של 18 המדינות המובילות ב-OECD. ב-2018 הפיגור בפריון לשעת עבודה היה 38%, ופיגור בפריון לנפש – "רק" 30%. זאת כי בישראל עובדים שעות רבות יותר.
   ו. מיצינו את הפוטנציאל של כוח-אדם שמסוגל לעבוד בהייטק[13], כי רק כ-9% מעובדינו יודעים אנגלית ומתימטיקה ברמה הדרושה לעבודה זו, ורובם של 9% אלה כבר עובדים בענפים המתקדמים.
   ז. בתמ"ג שלנו שיעור התקציב להכשרת מבוגרים, לעומת OECD, הינו רק כ-¼  14
                                             6. בריחת מוחות[15]
   א. בשנים 2016-1982 שיעור הסגל הבכיר בהשכלה גבוהה ירד ב-60% ביחס לאוכלוסייה. בשנים 2014-1999 היחס בין סגל בכיר לסטודנטים ירד ב-32%.[16] לכן הסטודנטים לתארים מתקדמים מתקשים למצוא מנחים בישראל.
   ב. מבעלי תואר שלישי במתמטיקה, מחשבים, הנדסת חומרים, ואווירונאוטיקה[17], חיים בחו"ל, בהתאמה: 24.1%, 19%, 18%, 17%, וכך גם כ-15% מבעלי תואר שני. בארץ חסר כסף להעסקתם, הם מוציאים בחו"ל עבודה, אפשרויות מחקר, שכר גבוה, יוקר מחיה נמוך  – ונשארים שם.
   ג. שיעור היורדים מכלל האקדמאים עלה מ-4.6% ב-2013 ל-5.8% ב-2017, ובמספרים – מ-26,012 ב-2012 ל-30,007 ב-2015. לכל אקדמאי שחזר, ב-2014 היו 2.6 יורדים, ב-2018 – כבר 4.6 יורדים.
   ד. למרות מחסור ברופאים כאן, ב-2006 9.8% מרופאינו עבדו בארצות OECD,  וב-2016 – כבר 14%.
   ה. נכון ל-2017, במקצועות מדעים והנדסה ירדו מהארץ 5.2% מבוגרי מכללות ו-9.2% מבוגרי אוניברסיטות מובילות.
   ו. עולה שיעור היורדים (מי שחי בחו"ל מעל 3 שנים) מתוך כלל האקדמאים שלנו. ירידה מהארץ (לפי תארים):
ב-20134.6% ראשון, 3.5% שני, 9.9% שלישי;
ב-20175.8% ראשון, 4.6% שני, 11.0% שלישי.
תחזית: תרד בהתמדה רמת העובדים הנשארים, כי בקרב העוזבים, שיעור המשכילים עולה על שיעור מעוטי-השכלה.                                                                                                                                   סיכום
ילודה
מופרזת יוצרת תהליך הרסני שמגביר את עצמו: יותר מדי ילדים (נתמכים) > פחות מדי בוגרים (מפרנסים) > פוחתות הכנסות מדינה ממיסים > חינוך ציבורי ירוד > תלמידים חלשים > הם גדלים להיות עובדים לא-מיומנים ומעוטי הכנסה > הורים עניים מסתפקים בחינוך ציבורי ירוד לילדיהם ומשלמים מעט מיסים > למדינה חסר כסף לתשתיות, לביטחון, לבריאות, לחינוך ציבורי > וחוזר חלילה. נזקים ארוכי-טווח של ילודה מופרזת הולכים ומתגברים: הקיטוב החברתי עולה, הכלכלה נחלשת, המצטיינים יורדים מהארץ. 

       פיתרון
סבסוד ציבורי יינתן רק להורות מקיימת: ילד אחד להורה אחד (שני ילדים לשני הורים)[18]. הכסף שייחסך יופנה לחינוך ילדים והכשרת מבוגרים. כתוצאה, כאשר TFR יירד מ-3.1 הנוכחי ל-2 (הורות מקיימת), תוך שניים-שלושה דורות יתייצב מספר תושבי הארץ. אמנם עדיין נהיה רבים מהיום, אבל מעטים בהרבה מהצפוי לנו אם נמשיך להתרבות בקצב הנוכחי. והרבה לפני התייצבות האוכלוסייה נצליח לשפר רמה בחינוך, במיומנויות עבודה ובפריונהּּ וברווחה חומרית של כלל האוכלוסייה. והעיקר – נשמור על חוסננו הכלכלי והביטחוני.

זו שעת הכושר: הגירעון העצום בתקציב המדינה ופגיעה ודאית של coronavirus בכלכלת ישראל מחייבים לרסן ילודה, כדי לבלום את גלישתנו אל העולם השלישי. ילודה ברמה הנוכחית הינה העדפת נוחותנו היום על גורלנו מחר.

[1] http://shoresh.institute/policy-brief-heb-overpopulation.pdf

[2] http://shoresh.institute/index-paradigms-heb.html

[3] https://data.oecd.org/pop/young-population.htm#indicator-chart

[4] https://data.oecd.org/eduresource/education-spending.htm#indicator-chart

[5] https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/pages/2019/%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%91-2017.aspx

[6] https://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/PressReleases/Documents/%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%91 %D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A %D7%90%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA %D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%94.pdf

[7] https://gpseducation.oecd.org/CountryProfile?primaryCountry=ISR&treshold=10&topic=PI

[8] https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5049756,00.html

[9] http://meyda.education.gov.il/files/Rama/Takzir_Meitzav_2017.pdf

[10] https://www.oecd.org/skills/piaac/Skills-Matter-Israel.pdf

[11] https://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/RegularPublications/DocLib3/BankIsraelAnnualReport/דוח%20בנק%20ישראל%202018/new-chap-5.pdf

[12] https://www.themarker.com/news/.premium-1.7853742

[13] http://taubcenter.org.il/wp-content/files_mf/employeeskillsheb.pdf

[14] https://www.themarker.com/news/education/1.3122508

[15] http://shoresh.institute/research-paper-heb-emigration.pdf

[16] https://www.themarker.com/news/education/1.4526610

[17] https://www.haaretz.co.il/1.4260497

[18] https://2kids.org.il/law-text/

נא לא להגיב כאן, רק ב-2kids.org.il@gmail.com

DOWNWARD SPIRAL

(High Israeli TFR=3.1 (OECD average=1.7
sends our economy into a downward spiral

להמשיך לקרוא

השפעת פריון ילודה על כלכלת ישראל – נתוני יסוד ותחזיות

הנתונים והתחזיות שבפוסט זה מאפיינות את ישראל לעומת OECD, דהיינו – 36 מדינות מפותחות. להשתייך ל-OECD – כבוד גדול , וישראל זכתה לכבוד זה ב-2010. אבל מלבד הכבוד, חברוּת בארגון זה פירושה תחרות עם מדינות OECD. הן מתחרות אתנו של שווקי ייצוא עולמיים ועל עובדים כשרוניים. מקום נמוך ב-OECD פירושו בריחת מוחות למדינות מצליחות יותר – ראו ס' 6 מטה. 

הנתונים שתמצאו מטה נלחקו מפרסומי OECD, מפרסומים של גופים רשמיים (הלמ"ס, בנק ישראל) ומכוני מחקר אקדמיים של ישראל. התחזיות – שלי, ואם יש שאלות, נא לכתוב ל-2kids.org.il@gmail.com.
חשוב: הנתונים על ציוני PISA נכונים לנובמבר 2019. בתחילת דצמבר 2019 פורסמו תוצאות המבחנים שנערכו ב-2018. את הסקירה הראשונית תמצאו במאמר זה. לא היה שיפור לעומת 2015. אשתדל לעדכן פוסט זה.

1. TFR-Total Fertility Rate (פריון ילודה) ויחס הגילים באוכלוסייה:
ישראל לעומת OECD

  • TFR, דהיינו מספר ילדים לאישה ממוצעת במהלך חייה, הוא 3.1 בישראל, 1.7 ב-OECD.
  • עקב פערי TFR, שיעור נתמכים צעירים (גילי 15-0) בישראל הוא 28% באוכלוסייה, וב-OECD ממוצע- 18%.
  • שיעור המפרנסים (גילי 64-16) –61% באוכלוסייה שלנו, ו-66% ב-OECD.
  • אצלנו לכל נתמך צעיר יש 2 מפרנסים, כשב- OECD יש 3.6. אבל משום שאצלנו בני 21-18 מגויסים לשירות חובה, ז"א אינם מפרנסים, אלא ממשיכים להיות נתמכים, אצלנו לכל נתמך צעיר יש כ-2 מפרנסים (ראו נספח).

התחזית: אצלנו רמות TFR במגזרים שונים נעות בין 7.1 (חרדים, בדווים דרומיים) ל-2.2 (יהודים לא דתיים, נוצרים). אם כל מגזר ישמור על דפוסי ילודה של היום, ב-2035 נגיע ל-TFR ממוצע של 3.5, וב-2055 – 4.0. לכל נתמך צעיר יהיו פחות ופחות מפרנסים, ויקטנו המשאבים הזמינים לדור הצעיר.

2. השקעת משאבים בחינוך

  • אנו בין 5 הגבוהים ב-OECD בשיעור התמ"ג המוקדש לחינוך, וכשמנטרלים את ההוצאות לביטחון – אנו הראשונים.
  • אנו בתחתית OECD בהשקעה לתלמיד: למרות שכלל ילדי הגיל הרך מקבלים 150% מממוצע OECD, ילד אחד מקבל 50% לעומת חברו ב-OECD; לעומת ממוצע OECD, תלמיד בי"ס חובה מקבל 85% , בהשכלה גבוהה –72%.
  • אנו מעל OECD בשיעורים ממוצעים של הוצאה פרטית: בי"ס חובה – 19% מול 17%, בהשכלה גבוהה – 44% מול 32%.
  • בכסף פרטי, החמישון העליון מוציא על שיעורי עזר, חוגי העשרה ואבחונים פי-9 יותר מהחמישון התחתון.
  • מאחר ומפרנס ישראלי ממוצע מייצר 70% ממה שמייצר חברו ב- OECD, ולנתמך צעיר ויש לנו 2 מפרנסים לעומת 3.6 ב-OECD, תלמיד ממוצע שלנו אמור לקבל רק כ-40% ממה שמקבל מקבילו ב- OECD. בפועל אנו מתאמצים ונותנים לילדינו יותר מ-40% אלה (ראו לעיל: בגיל הרך – 50%, בבית-ספר – 85%).

3. מורים

  • מורי ישראל מדורגים, לפי כישוריהם, במקום 28 מתוך 34 מדינות OECD, ובמקום 29 בחשבון.
  • ציון הבגרות הממוצע בלשון ובחשבון של מורינו בני 33-20 – נמוך מהממוצע לבני גילם בישראל (שגם הוא נמוך מממוצע OECD). מ-2007 עד ל-2017 ציונים אלה ירדו (על אף שעלו ב-2014-2013).
  • ציון פסיכומטרי ממוצע של המתקבלים ללימודי הוראה הוא הנמוך במערכת השכלה גבוהה שלנו: ירד מ-516 ב-2011 ל-488 ב-2018. עקב ביקוש רב למורים, רבים מתקבלים ללימודי הוראה בלי מבחן פסיכומטרי כלל.
  • משך 40 השנים האחרונות שיעור פרופסורים באוכלוסייה כללית ירד ב-60%; היחס פרופסור/סטודנט ירד ב-32% בשנים 2014-1999.

התחזית: לאור גרעון מתמשך בתקציב המדינה, אין צפי להגדלת תקציב להשכלה גבוהה בכלל ולהכשרת מורים בפרט; עקב עליה בשיעור תלמידים, יעלה הביקוש למורים. לכן לא סביר שכוח הוראה ישתפר.

4. הישגים לימודיים של ילדינו*

  • ב-PISA (מבחנים בינלאומיים בחשבון, מדע וקריאה לבני 15) אנו פחות ממוצע OECD ואף מכמה מדינות נכשלות.
  • משרד החינוך מצא קשר ישיר בין השקעה כספית לתלמיד, מחד, לציוניו ב-PISA, מאידך.
  • ב-2015-2012 גדל תקציב החינוך ב-35%. אבל מתוך 600 הנקודות האפשריות, עלו ציוני תלמידינו רק ב-13 נקודות במדע (מ-454 ל-467), ב-28 נקודות בחשבון (מ-442 ל-470) וב-40 נקודות בקריאה (מ-439 ל-479).
  • בישראל, הפערים בציוני PISA בין תלמידים חזקים לחלשים הם הגבוהים ב- OECD. לא כי החזקים שלנו הכי טובים (הם בשליש התחתון של 5% כאלה בכלל המדינות), אלא כי 5% החלשים שנו הם הגרועים בין החלשים של OECD.
  • OECD מצא: תלמיד שנכשל באחד או יותר מבחני OECD, סביר שיתקשה במקום עבודה מתקדם. אצלנו 32% נכשלו בחשבון, ב-OECD רק 23%; אצלנו נכשלו במדע 31%, ב-OECD רק 21%;  אצלנו נכשלו בקריאה 27%, ב-OECD רק 20%. אצלנו 20% נכשלו בכל 3 מבחנים, ב-OECD רק 13%. אצלנו, מהערבים נכשלו 45%, מהיהודים –12%. אם כוללים חרדים, אנו יורדים עוד יותר בהישגים: הם, 23% מכלל תלמידינו, קיבלו פטור מבחינות PISA, כי לא למדו מקצועות ליבה. בכל יתר המדינות לא נבחנים עד 5%.
  • ככול שהורים עשירים יותר, כך עולים הישגי ילדיהם בבית-ספר (הסיבה – ראו "השקעה משאבים בחינוך" לעיל).
  • כבר בגיל הרך ילדי עניים מפגרים באוצר מלים ובמדדים התפתחותיים אחרים.

תחזית:  מאחר ואצלנו העניים מולידים יותר מהעשירים, בעתיד יגדל שיעור חלשים באוכלוסיית תלמידים. לכן יירד הציון הממוצע של כולם ויתרחב פער ההישגים בין עשירים לעניים.

*לפי נתוני PISA 2015.

5. מיומנויות עבודה ופריונהּ

  • לדעת מומחים, הן שלנו והן של OECD, מיומנויות של מבוגרים נקבעות בעיקר על-ידי הישגים לימודיים בילדותם.
  • עשרות שנים אנו מפגרים לעומת 7 המדינות המתקדמות (G7) בפריון עבודה. הפער הולך ומתרחב: מ-$5.4 לשעה ב-1974 ל-$18.3 ב-2017 (PPP$ ב-2010). שיעורי הצמיחה השנתיים היו 1.26% אצלנו מול 1.69% אצל G7.
  • אנו מפגרים גם לעומת הממוצע של 18 מדינות מובילות ב- OECD. ב-2018, הפיגור היה 38% לשעת עבודה, ופיגור לנפש היה "רק" 30%, כי בישראל עובדים שעות רבות יותר.
  • לישראלי ממוצע בגיל עבודה יש מיומנויות נמוכות במבחן הבינלאומי PIAAC (קריאה, חשבון, מחשבים). המיעוט אצלנו מיומן ברמה עולמית (היי-טק, ביו-טק, אקדמיה), אבל הרוב – ברמה ירודה. הנה יחס מיומנויות בין ישראל לממוצע OECD, לפי עשירונים של רמת מיומנות ב-2015. ככול שיורד העשירון, כך מתרחב הפער לרעתנו:
    אנו בעשירוני PIAAC
  • פערי מיומנויות מתבטאות בפערי שכר ומיסוי. עשירונים 5-1 לא משלמים מס הכנסה, 9 ו-10 משלמים יחדיו 92% מכלל מס הכנסה.
  • מיצינו את הפוטנציאל של כוח-אדם שמסוגל לעבוד בהיי-טק, כי רק כ-9% מעובדינו יודעים אנגלית ומתימטיקה ברמה הדרושה שם, ורוב מ-9% אלה כבר עובדים בהיי-טק.
  • אצלנו, השיעור בתמ"ג של תקציב להכשרת מבוגרים – כרבע לעומת OECD, ובמגמת ירידה.
    תחזית: רק אם יעלו ארצה הרבה עובדים מיומנים, כמו שקרה ב"העלייה הגדולה" של שנות ה-90, תעלה מיומנות העבודה הממוצעת ויעלה תמ"ג לנפש.

6. ירידת משכילים מהארץ

  • מכלל בעלי תואר שלישי במתמטיקה, במחשבים, בהנדסת חומרים, ובאווירונאוטיקה – חיים בחו"ל, בהתאמה: 24.1%, 19%, 18%, 17%. כך גם כ-15% של בעלי תואר שני.
  • שיעור היורדים מכלל המומחים עלה בהדרגה מ-4.6% ב-2013 ל-5.8% ב-2017, ובמספרים – מ-26,012 ב-2012 עלה עד 30,007 ב-2015.
  • ב-2014, למשכיל 1 שחזר ארצה היו 2.6 שירדו, וב-2018 ירדו כבר 4.6.
  • ב-2006, 9.8% מרופאינו עבדו בארצות OECD, וב-2016 – כבר 14%.

תחזית: תרד המיומנות הממוצעת של עובדינו, כי מחסור במשאבים להעסקה באקדמיה מגביר את בריחת המוחות ממנה, ונטל מס כבד על העשירים, ז"א המשכילים והיצרניים, מניע אותם לרדת מהארץ.


נספח: ככול שעולה הילודה, כך יורדת כמות המשאבים, הן הציבוריים והן הפרטיים, הזמינים לכל ילד:

Country (top 4 by TFR & OECD)

TFR (Total Fertility Rate) Providers per one young dependent

Israel

3.11

2.05

Mexico

2.15

2.49

Turkey

2.07

2.71

Ireland

1.88

3.03

OECD    (average)

1.66

3.65

ברמה ארצית: פחות מפרנסים – תקציב ציבורי מצטמק;
יותר ילדים – קטֶנה פרוסת התקציב המצומק המגיעה לכל ילד.

ברמה משפחתית: כל ילד נוסף מקטין את יכולת משפחתו להשלים בכספה הפרטי את מה שהחינוך הציבורי הדל אינו מסוגל לתת לילדיה.

 

למה התכוון הפרופסור טרכטנברג ב-18.11.2018?

בכנס של הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה (18.11.2018, אוניברסיטת ת"א) הדובר המרכזי היה הפרופסור מנואל טרכטנברג: "ישראל 2050 – אתגרי יסוד בפני הכלכלה והחברה בישראל". הוא הרצה 28 דקות, דוברים אחרים – לא יותר מ-9 דקות.
טרכטנברג הציג נתונים שידועים, לדעתי, לכל מי שחוקר ילודה. ציפיתי לשמוע, כיצד הוא מפרש נתונים אלה ומה מציע לעשות. במהלך ההרצאה לא הצלחתי להבין זאת. גם צפייה חוזרת באתר הפורום (סרטון 7) לא עזרה.

לכן תמללתי – לעיונכם – את הקטעים שבהם מביע טרכטנברג את עמדתו. פסחתי על מה שידוע לכול, ציינתי זמן מתחילת ההרצאה, הוספתי את הערותיי באדום, ובסוף – את דעתי על ההרצאה. ההדגשות – שלי.
אם ישנה פרשנות אחרת לדברי הפרופסור טרכטנברג – אשמח לדון בה.
= = = = = = = = = = = = = =
5:00. הגידול באחד המשאבים קריטיים – אוכלוסייה – ממריץ את הצמיחה הכלכלית, זה מביא את העלייה ברמת החיים [לא נכון: לשמירה על רמת חיים (לדרוך במקום") יש להעלות את התל"ג ב-% של גידול אוכלוסייה + 2% מדי שנה לחידוש תשתיות], זה מעודד, בתנאים מסוימים, את הגדלת האוכלוסייה [בניגוד למטרת הפורום שלנו].

12:50. גידול האוכלוסייה כשלעצמו אינו דבר רע. שיעור פריון משמעותי מעל replacement rate אינו דבר רע??. הוא סימפטום של חברה בריאה, של חוסן, של חוזק המשפחה, חוסן הקהילה, של אופטימיות [וגם בורות  ואנוכיות -ראו Tragedy of the Commons]. אם אתה עושה ילדים – ואני לא מדבר על אוכלוסיות שוליות [?? בקרוב יהיו למחצית האוכלוסייה]לי יש 4 נכדים, ברוך השם,  ויד נטויה… לא צריך לספר לכם, מי הבנות שלי [יש לו 3], וזה אומר משהו על ההסתכלות שלהן אל העתיד. וגם משק שמתבסס על חדשנות, על יצירתיות – הוא ניזון על אנשים צעירים, על דחף [וגם גורם לאבטלה ולמשבר דיור].
15:30. מדינה מעודדת ילודה, אך לא מספקת תנאים לכך [אם אין כסף לספק תנאים, מדוע לא להפסיק לעודד?]. ב-1985 החלה הקטנת חלקה של המדינה במימון השירותים. מטילים זאת על האוכלוסייה, על ההורים [80% ממשקי-בית צורכים יותר מסים מאשר משלמים אותם].
17:30. מאז המחאה החברתית הובלתי מאבק לגני ילדים חינם בגיל 4-3. אבל צריך לממן גם בגילים נמוכים יותר [על מה לוותר, כדי לממן מסגרות לגיל הרך?].

19:10. זה דטרמיניסטי שאיכות החינוך תירד[כי חסר כסף בכלל ולגיל הרך בפרט].

24:00. לדרוש מהמדינה: קחי אחריות על מה שעודדת 70 שנה… אבל חייבים גם להוריד פריון [אל מי מופנה "חייבים"? כיצד להוריד?].

25:00. אי אפשר לעצור בצורה דרסטית, ואני גם לא בטוח שזה כל-כך רצוי [איזה אסון יקרה אם כל הזוגות יסתפקו ב-2 ילדים?]. זה דורש שינוי בנורמות יותר משינוי במדיניות. אם מחר המדינה בטעות תבטל את קצבאות-ילדים וכל הסבסוד, שהוא בעצם עידוד של ילודה,  אתם חושבים שילדים שלנו יעשו פחות ילדים? לא. ואתם יודעים מה? טוב שכך. אני לא רוצה שהתנהגות תיקבע על-ידי עוד 150 שקל לחודש [מדוע לבטל רק 150 ₪ של קצבת-ילדים, כשכלל הסבסוד הציבורי לילד הוא כ-2,400 ₪ לחודש?]. נורמות! ומי משנה נורמות? לא ממשלה, וטוב שכך. את הנורמות משנות חברה אזרחית, עמותות, ורשתות חברתיות, והתקשורת צריכות לפעול לשינוי נורמות.

27:30. אני לא יודע, מה צריך להיות היעד שאנו צריכים לקבוע לעצמנו מבחינת גידול האוכלוסייה. אני לא רוצה שזה יתאפס. אני לא רוצה שזה יהיה אפס [מה רע בגידול 0?]. ואני מוכן לדבר על זה. אבל אנחנו צריכים לנהוג כאילו?? אנחנו רוצים את זה. אנחנו רוצים תהליך אסימפטוטי שהולך שמה.

                            מסכנותיי מהרצאתו של הפרופסור טרכטנבר
1. אינו יודע שהסבסוד הציבורי החודשי לילד אינו 150 ₪, אלא כ-2,400 ₪, וזאת משך 18 שנה.
2. אינו מבחין בין התמ"ג הכלל-ארצי (זה אכן עשוי לצמוח עם גידול האוכלוסייה) לבין התמ"ג לנפש (זה שקובע את רמת החיים).
3. אינו מצביע על מקורות המימון ליוזמותיו בתחום הרווחה.
4. אינו מנמק, מדוע "לא רוצה שזה [גידול האוכלוסייה] יתאפס" ומדוע "שיעור פריון משמעותי מעל replacement rate אינו דבר רע".

להגיב אפשר רק ל-2kids.org.il@gmail.com

Sustainable Parenthood Bill – main points

  1. Definitions:
    a.Person – citizen or permanent resident.
    b.Subsidy – public money for education, health, payments & discounts related to a child.
    c.Subsidy Unit (SU) – half of the Subsidy to one child.
    d.Day – 10 months after this Bill becomes Law.
    e.Additional Child – one born after the Day to a Person who on the Day is a parent to 2 or more children.
  2. Subsidy to child born before the Day is not affected by this Law.
  3. Starting on the Day, a Person is entitled to SUs according to the number of children  he/she is a parent to on the Day:
    – parent to 0 children – entitled to 2 SUs;
    parent to 1 child – entitled to 1 SU;
    parent to 2 or more children – not entitled to SU.
  4. Additional Child will use 2 or 1 of his parents’ SUs, and these will be subtracted from parents’ balance. [E.g. 2 SUs of a single mother will be used for her first child if the 2-nd parent is unknown or has no SUs left].
  5. Parents must pay the government-controlled premium for Additional Child’s health insurance.
  6. Parents can buy education services for Additional Child, paying the government-controlled prices.
  7. Person can transfer his/her unused SUs to other Person.
  8. Means of family planning, including prevention and termination of pregnancy, are provided by the state for free.

סבסוד לילודה מופרזת פוגע בכולנו

ישראל גאה להימנות עם OECD, ז"א – עם מדינות מפותחות. אך זה כ-40 שנה תוצר לנפש אצלנו נמוך מזה של מובילות OECD, והפער מתרחב. להמשיך לקרוא

נובל-שנובל… המדע של הגויים לא מתאים לישראל

James Heckman, חתן פרס נובל לכלכלה, מצא: ככול שציבור יקדים להשקיע בילד (חינוכו, בריאותו, הדרכת הוריו) – כך בהשמך חייו יחזיר הילד יותר לציבור. המחקר שנערך בשנות ה-70 במשפחות של שחורים עניים בצפון קרוליינה, ארה"ב, כלל טיפול צמוד בכל ימי החול, עד גיל 5. הישגי המטופלים נמדדו עד שהגיעו לגיל 35. לילדים שגדלו היו השכלה, בריאות, תעסוקה וכישורים חברתיים טובים יותר במידה משמעותית לעומת קבוצת הביקורת:Heckman ROI education by age

הממצאים פורסמו בתחילת שנות ה-2000, ולפני כמה שנים ביקר הפרופסור HECKMAN בארץ והרצאה באוניברסיטת ת"א ביום עיון שהוקדש למאבק בעוני. את תמצית המחקר תמצאו ב-https://heckmanequation.org/assets/2018/09/F_ROI-Webinar-Deck_birth-to-three_091818.pdf

טוב, שמענו אותו. אך למה שגוי זה ילמד אותנו איך לגדל את ילדינו הרכים? "דו"ח ארגון המדינות המפותחות: ישראל משקיעה בכל תלמיד בגיל 3-0 רק 2,700 דולר בשנה, לעומת 12,400 דולר בממוצע ב-OECD":

השקעה ירודה בגיל רך

אל-נא תצפו ממני לקריאה נרגשת אל קברניטי המדינה: "תנו יותר כסף לגיל הרך!". אין מנין לקחת כסף, כי אנו מולידים יותר מדי.

 

מניעת סבסוד ציבורי מילד נוסף – פגיעה מידתית

אזכיר: "חוק הורות מקיימת" יקבע שסבסוד ציבורי יינתן רק לילד קטין אחד של הורה אחד (2 קטינים של זוג הורים). חישבתי גם את הסבסוד עד שילד מגיע לגיל 18: כחצי מיליון ש"ח. מאחר והנתונים שלי אינם מושלמים (באקדמיה סרבו לעזור), אעגל לאלפי ₪ (אש"ח).

   לכאורה, חצי מיליון – זו פגיעה משמעותית מאוד מנקודת ראותו של הילד הנוסף שלא יקבל סבסוד זה. אבל אם בוחנים את ה"פגיעה" לאורך חייו עד מותו (תוחלת חיים בלידה), מקבלים תמונה פחות חמורה:

  • תקציב מדינה ל-2019 (הצעה)                          400 מיליארד ₪
  • אוכלוסיית ישראל בסוף 2018 (תחזית)              9 מיליון
  • תקציב מדינה לנפש בשנה                              44 אש"ח
  • סבסוד ממדינה לנפש במשך כל חייה (85 שנה) 3,778 אש"ח
  • סבסוד ציבורי ייחודי לקטין (גילים 17-0)            500 אש"ח (13.24% מ-3,778 אש"ח).

חישוב זה נכון רק אם הילד השלישי נולד אחרי ששני אחיו הגיעו לגיל 18, ז"א הפסיקו לקבל סבסוד ציבורי מיוחד עקב היותם קטינים. הילד השלישי ממומן מתקציב המשפחה, לכן פחות כסף מהציבור פירושו פגיעה בכל בני משפחה. מהפגיעה בהורים עצמם אתעלם, כי הם אלה שיזמו אותה ע"י הולדת ילדם השלישי.

פגיעה ב-2 הילדים הראשונים תהיה מירבית אם הם נולדו יחד כתאומים, ואחיהם השלישי נולד שנה אחריהם. זה אומר שמשך 17 שנה הסבסוד של שני הראשונים יתחלק בין כל השלושה, וכל ילד יקבל במהלך 17 שנה סבסוד של 312 אש"ח במקום 472 אש"ח. הפגיעה בכל אחד משלושת הילדים תהיה 20 אש"ח בכל אחת מ-17 שנים אלה, ובילד השלישי – עוד 28 אש"ח במשך שנת היותו הקטין היחיד במשפחה. שלושתם יחד ייפגעו ב-20x3x17+28) 1,048) אש"ח.

סכום זה, 1,048 אש"ח, שהוא הפגיעה המרבית בשלושת האחים יחד, מהווה 9% מכלל התקציב שכל אחד מהם צפוי לקבל במהלך חייו. ככול שיתרחב הפער בין לידה ללידה, כך תקטן הפגיעה באחים. אם נחלק את סכום הפגיעה המזערי (האח השלישי נולד אחרי ששני קודמיו חדלו להיות קטינים) ב-3, נמצא שהפגיעה בכל אחד מהאחים תהיה 4,41% במהלך חייו. 

הראיתי שאם "חוק הורות מקיימת" יתקבל, הורים שיולידו צאצא שלישי יגרמו להפחתה מתונה  של סבסוד ציבורי לכל אחד משלושת ילדיהם במהלך חייו: בין 4,41% ל-9%. אם יסתפקו הורים ב-2 ילדים, הפחתת הסבסוד תהיה 0%.

הבלוג סגור לתגובות מקוונות, אבל אפשר לכתוב לי ל-2kids.org.il@gmail.com.

ילודה מופרזת מדרדרת אותנו אל העולם השלישי

את המסמך שתראו בהמשך הכנתי בעקבות פרסום ב-2017 של דו"חות OECD על המצב הירוד של החינוך בישראל. רק עיתונאי אחד, ליאור דטל ב-THE MARKER, רמז על סיבת צרותינו: ישראל מובילה, ובפער רב, את הילודה ב-OECD, ולמרות שאנו מקדישים לילדינו שיעור גבוה יותר מהתוצר לעומת OECD, הכסף מתחלק בין פיות – ומוחות – רבים בהרבה באופן יחסי.

להמשיך לקרוא