שינוי הפרדיגמה, או: אנו לא לבד ביקום!!

לכבוד לנו להיות הראשונים לפרסם כאן את המאמר הקצר מאת אילן יוגב. למדנו עליו מהמאמר שסבר פלוצקר, העורך הכלכלי של  "ידיעות אחרונות",  פרסם במוסף "ממון" ב-03.8.12. פלוצקר סקר את המכתבים משני קוראיו: אורי שדה מראשון לציון ואילן יוגב ממיתר.  המשותף לשניים,  לדברי פלוצקר –  הצעות פסולות לפתרון הבעיות הדמוגרפיות של ישראל.

התנגדותו של פלוצקר  מעציבהאנו מקווים  שנוכל להרחיב על כך בעתיד הקרוב, ובינתיים מודים לו על שגרם לנו לחפש את אילן יוגב (את אורי שדה טרם מצאנו).

אילן יוגב נולד בארץ לפני 58 שנה, שירת בסיירת צנחנים, אב ל-4, יזם בתחום אלקרטרו-מכניקה. אנו מודים לו על האישור לפרסם את מאמרו.

30.7.2012

 הנדון : שינוי הפרדיגמה

שלום לסבר פלוצקר.

תופעת הקונסנזוס:  הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן כתב ב-1837 את "בגדי המלך החדשים". הסיפור ממחיש את תופעת הקונסנזוס והחשש מאמירות עצמאיות – שמא האומר ייחשב מוזר או חריג. אני חושף לפניך דעה עצמאית, שלא נשמעת באף מקום אחר, ומקווה שלא תראה אותי כחריג או כמוזר, אלא, אולי, כילד הקטן בסיפור, זה שמצביע ואומר: "המלך הוא ערום".

 הגבלת הילודה או הרס הכלכלה

הריבוי הטבעי של הערבים (בעיקר בדואים) והחרדים מאיים על צביונה הציוני של המדינה, אולם בעיקר מהווה משקולת כלכלית. ההתעסקות בנושא גיוסם, חשובה ונכונה ככל שתהיה, תצליח, אולי, לגייס אלפי חרדים ולגרום לאלפי ערבים לשרות אזרחי. אולם הרגלי הילודה שלהם לא ישתנו בקצב מספיק מהיר. ריבוי הילדים בשכבות החלשות מנציח את העוני במדינה ולא יאפשר התפתחות כלכלית הנחוצה למדינה מתקדמת. בעוד 50 שנה נהיה מדינת עולם שלישי, והצעירים יברחו מכאן.

אנחנו לא מסוגלים לשנות משמעותית, בעזרת הכסף המושקע במסלולים המיוחדים עבורם, את הרגלי הילודה שלהם, וככול שהם מתרבים, יש להשקיע יותר כסף – והבעיה רק מחריפה. את הכסף שנחסוך יש לשלם למשרתים בצבא.

 חברים ,המלך הוא ערום! מספיק עם "הפוליטקלי קורקט", וסליחה על המילים הישירות.

 חייבים לשנות את הפרדיגמה

רק פעולה אחת יכולה לשנות מיסודו את המצב ולתת תקווה לעתיד, רק חוק המגביל את מספר הילדים לכל משפחה ל – 4 יכול לשנות את המצב.  לכל ילד נוסף, המשפחה תחוייב לשלם למדינה את העלויות היחסיות: לבריאות, לחינוך, ולתשתיות שהמדינה משקיעה לכל אזרח. על מי שלא ישלם, יוטלו סנקציות קשות, ואולי נשקול גם הכנסת הילדים ה"נוספים" לפנימיות של המדינה.

 נכון שהצעתי "מזעזעת", יש האומרים "קיצונית", "לא הומאנית ולא דמוקרטית"? תהרוגו אותי, אבל אני מרגיש נורמאלי. עובדה שרוב הישראלים נוהגים באחריות, כמוני, בפועל מביאים עד 4 ילדים ומעניקים לכל ילד את ההשכלה הנדרשת להתמודדות בחיים.

ריבוי ילדים, כתופעה מייצגת בשכבות החלשות, הינו התנהגות לא אחראית, מצריך משאבים ויוריד לכולם את רמת החיים.

ילדיהם של השכבות האחראיות יסבסדו את ילדיהם של השכבות הלא אחראיות.

כולנו מרגישים כך. אין אופציה מעשית אחרת, ואני מאמין: פוליטקאים שיאמצו גישה זו – בסופו של דבר יתחזקו.

האסטרטגיה :

  •  לחוקק את "חוק האחריות  הכלכלית" להגבלת הילודה;
  • להיות המדינה השניה (אחרי סין) שתגביל ילודה כדרך להתמודדות כלכלית (מדינות נוספות ילכו בעקבותינו).

   הטקטיקה : 

  •    לפעול לשינוי שיטת הבחירות שיאפשר את החקיקה ל"חוק האחריות הכלכלית";
  • לדבר פחות על גיוס החרדים והערבים ויותר על הנזק הכלכלי הבלתי הפיך שבריבוי הטבעי בשכבות החלשות;
  • לפעול לחקיקה של לימודי ליבה בכל בתי הספר בישראל;
  • למרות האבסורד שנראה במבט ראשון, יש לתגמל דווקא משפחות קטנות;
  • יצירת בריתות פוליטיות "אד הוק" לנושא זה גם במחיר ויתורים מפלגתיים זמניים על עמדות חשובות;
  • להסביר ל"רוב הדומם והאחראי" שילדיו, לכשיגדלו, יפרנסו את ילדי ההורים חסרי האחריות;
  •  להיות חזקים וחדורי אמונה בצידקת הדרך ולא לפחד מאחינו יפי הנפש הטהרנים;
  •  לפעול בליווי יועצי תקשורת, מסרים פשוטים וקליטים.

   אשמח לדעת את דעתך בנידון.

בברכה,

  אילן יוגב

מודעות פרסומת

5 תגובות ל-“שינוי הפרדיגמה, או: אנו לא לבד ביקום!!

  1. אילן, אני מתקנא בחדות ראייתך ובבהירות ניסוחיך. אבל המחקר הממושך והדיונים בנושא מחיבים אותי להסתייג מכמה נקודות במאמרך (לפי סדר הופעתן שם):
    1. לא את הילודה יגביל החוק , אלא את המימון הציבורי לילודה מעל לסביר. אנו מדגישים: בכסף מדובר, לא בזכויות אדם.

    2. ניתן להגן (בבג"צ) על הסבירות שבמימון 3 ילדים, אך לא יותר: 3 הוא המספר השלם הבא אחרי 2.1 ילדים אשר נחוצים להתחדשות האוכלוסייה (replacement rate). למען האמת, המספר 2 הגיוני גם הוא, אבל 3 עדיף, כי זו השאיפה של רוב האוכלוסייה.

    3. אני צופה קושי הן בחישוב חלקו היחסי של הילד ה"נוסף" בתשתיות המדינה והן בהצדקת החיוב. למשל, הבדווים יטענו שהם, כקהילה, מקופחים בתשתיות, ולכן אין לחייבם על מה שלא נתנו להם. לעומת זאת, אחריות הורה לבריאות ילדיו – מובנת לכול, ולכן קל יהיה להצדיק (בבית-משפט ובציבור) את חיוב ההורים בעלות כלכלית של ביטוח הבריאות לילדיהם. האם לחשב רק את העלות לקופות החולים או גם את העלות לאוצר המדינה – על כך יש לחשוב. יתר ההוצאות הן בעיקר השכלה, וכאן יש להבדיל בין החיוני (לפי האמנה הבינלאומית שישראל חתומה עליה) לרצוי, אבל לא חיוני. רק השכלה יסודית (6-5 שנים) חיונית, ואת הטרום-יסודית והעל-יסודית יש להציע במחירי עלות המפוקחים ע"ל המדינה, אבל לא לחייב את ההורים בהוצאה זו.

    בהקשר זה חשוב לזכור, כי קשה לקחת מאזרח/תושב וקל לא לתת לו. את ביטוח הבריאות (כמה מאות שקלים בחודש) אפשר בקלות לנכות מהכנסתו ומתשלומי-העברה המגיעים לו. לעומת זאת, לגבות קנס או חוב – סיוט!

    אבל כל הערותיי מתגמדות כנגד השמחה שגרמת לי במאמרך.

    מישה שאולי

  2. פינגבק: RSS – לא על בלוג לבדו | למען חוק מימון 3 ילדים

  3. איזו גישה אמיצה ומרעננת! חבל שפלוצקר מתנגד מטעמים לא-ענייניים, ומשום מה חושב שהדברים יסתדרו מאליהם. ציפיתי ממנו לנימוקים הגיוניים, כראוי לאיש ברמתו.

  4. נחי משעול

    אילן, אני חושב שאתה יורה בכל התותחים בבת אחת וקצת נסחף בהצעות. הדברים שהכי קשה לי לקבל הם :
    אני לא בטוח שיש לנו את הכוחות והמשאבים להתמודד עם מאות "עמנואלים" בעניין לימודי הליבה.
    אני לא בטוח שהצטרפות מסיבית של חרדים למעגל העבודה לא תגרום לצניחה נוספת במשכורות של כולנו. עם העליה הבלתי פוסקת בעוני בקרב משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים, אני לא מסכים לכך שהדיון מתחיל ונגמר באחוזי אבטלה. אחוזי אבטלה נמוכים הם חסרי משמעות כשהעובדים לא מצליחים להיחלץ מהעוני.
    אני כן שמח שעוד מישהו מעלה את הצורך להפסיק לעודד ילודה לא מקיימת, כי היא גוררת לעוני הרבה יותר מאשר אבטלה. כבר היום הורים שמביאים הרבה ילדים – מתוך אמונה שהמדינה תיתן את מה שהיא מבטיחה – נתקלים יותר ויותר במציאות אכזרית. אפשר לראות את כמות החרדים שעם כל הגמ"חים והתרומות מחו"ל עומדים ומקוששים נדבות עם ילדיהם בתחנת-רכבת "מרכז". אני באמת לא חושב שהם מרגישים טוב עם זה ושזו "פרנסה טובה" מבחינתם. אם אין לנו מספיק משאבים כדי להמשיך לעודד ילודה ללא הגבלה (ואין לנו!), עדיף שנבהיר את זה בדיבור ובחקיקה מסודרת, במקום שנתמודד עם התוצאות בדיעבד.

  5. נחי, גם אני חושב שמוטב להתרכז בהגבלת המימון הכללי, אבל במקביל אפשר "לרמוז" לחרדים על חשיבות לימודי ליבה: להפסיק לממן בתי ספר שלא מלמדים אותה. "רמז" כזה אינו אלים, קל לביצוע לעומת שליחת הורים לכלא (כמו שעשינו בעמנואל), וגם יעיל יותר.
    אגב, ילדי המוסלמים לומדים ליבה. אבל, אף שפריונם (למעט הבדווים) נמוך יותר, התרבותם מסוכנת מזו של החרדים, כי מלכתחילה מספרם גבוה יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s